קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: החיבור בינינו הוא כמו לידה. ולידה היא פעולה ממשית, או שהיא התרחשה או שלא. אבל אם אני אשאל עכשיו את השאלה הזאת את החברים, אז אני אקבל תשובות שונות בטווח רחב, כאילו שיש כאן הרבה גוונים של אפור. האם כך זה צריך להיות, או שזה בכל זאת אחד מן השניים, שחור או לבן?
תשובתי: יש לכך דוגמה טובה מאוד, יציאת מצרים. אפשר לייחס את זה לאדם אחד שכולל בתוכו את כל התכונות האלה, כי בתוכו נמצא עולם שלם. ואפשר להסתכל על זה, כעל יציאה של המון אנשים מכל הסוגים, שביניהם נמצאים גברים, נשים, זקנים וילדים, תינוקות, כאלה ששייכים לעם ישראל ומצריים, מה שנקרא "ערב רב". כולם יוצאים, כולם בורחים.
ביניהם יש כאלה ששנים רבות חלמו על הבריחה הזאת. וישנם כאלה שיוצאים מפני שקרוביהם בורחים. יש ילדים ותינוקות שההורים מוציאים אותם. יש זקנים שאין מי שידאג להם אם הם יישארו ולא ילכו עם האחרים. ישנם כאלה שראו איך ההמון הולך וגם הם החליטו להצטרף אם כבר כולם בורחים. אבל ישנם כאלה שהולכים בראש המחנה, בהחלטיות גמורה לברוח, ומשה הלך לפני כולם.
כלומר, אנחנו רואים שגם בקרב אלה שמגיעים להר סיני, ישנם סוגים שונים של אנשים. ובתוך אדם אחד, שמשיג כזה מצב של חיבור ראשון מעל ההר של השנאה בינו לבין החברים, גם כן ישנם המון רצונות ומחשבות: מ"הנקודה שבלב" הגבוהה, שמובילה אותו כמו "משה", ועד לרצונות האפסיים הגסים ביותר.
בסופו של דבר צריך שכולם עם כל השוני הזה, וכל אחד עם טווח הרצונות, המחשבות, הכוונות, כולם יחד, יהיו מוכנים לחיבור ההדדי עד כמה שאנחנו בכלל מסוגלים לו, בעודנו מתחת ל"מחסום". כמובן, שכל זה מתרחש בינתיים בעולם השקר, למען האגו, "לא לשמה", אבל בינתיים לא נדרש מאיתנו יותר.
צריך להבין שהגישה הרוחנית היא לא קשה בכלל, אלא מאוד פשוטה. הבעיה היא שאנחנו לא מכוונים לרוחניות! אני לא מכוון לחיבור! אם הייתי יכול להחזיק מעמד ולהיות בהשתוקקות לחיבור במשך כמה שעות אז הייתי משיג אותו! אבל אני לא רוצה אותו, ומבזבז שעות על מיני דברים אחרים, רק לא על רוחניות, לכן, בסופו של דבר, החיים לא מספיקים לי כדי להשיג אותה.
הבעיה היא שאנחנו שוכחים איפה צריך לתת יגיעה. אם אתה נותן יגיעה במקום הנכון, אז כמו שיש לך מעט מים, אבל אתה משקה את הגרעין שנשתל באדמה וממנו צומח שיח. אבל אם יש לך הרבה מאוד מים, אבל אתה שופך אותו בחול במדבר, שום דבר לא יצמח.
לכן כל הבעיה היא באיכות היגיעה. ולפי הכמות אנחנו מבצעים אותה, מסתובבים, עושים משהו ונשארים מרוצים, כאילו שנתנו את כל הכוחות. אבל אם היית רואה כפי שזה באמת, היית מבין שלא עשית כלום במקום הדרוש. בזה כל העניין. דווקא על זה אנחנו עובדים, ובזה הכול תלוי.
כל אחד כבר מלא בידע תיאורטי, במדע, במאמרים. נשאר רק לתת יגיעה במקום הנכון, רק בין הלבבות, ואז אנחנו נצליח. במצבנו הנוכחי אפשר להשיג את זה תוך שעות ספורות, כדי לפחות לגעת בכלי הרוחני, ואחר כך הכול יתקדם בצורה הרבה יותר פשוטה.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס ערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כנס עבור כל מי שמוכן להתכלל
הכרחי ומספיק
הר סיני באמצע המדבר
