מצידה השני של התמונה

בסיכומו של דבר, כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אנחנו מקבלים תוצאה מהמאור המחזיר למוטב. כשהוא משפיע עליי, הוא מבהיר לי את כל התמונה, ואני תופס את הרוחניות כתמונה שמצטיירת בתוך רצונות הקליטה שלי. הרצונות שלי הם אמצעי ההרגשה. אך כדי לכוון אותי למאור המחזיר למוטב, אני לומד את ספר הזוהר ואני מחפשׂ, כיצד דרך התמונה שמופיע בתוכי, ניתן לראות את הנותן. עליי להשתוקק להרגיש אותו כפועל מבפנים, המעצב לי תמונה שאותה אני רואה.

התמונה הזאת ניצבת בינינו, בדומה לשולחן עם מטעמים. אך מי נמצא בצידו השני? מי הוא המעצב עבורי את התמונה הזאת?

לכן כל מה שקיים, העולם הזה וכל מה שאני מתאר לעצמי, הופך עבורי לאמצעי כדי לגלות את המקור כשאני קורא בספר הזוהר. זה נקרא שאני "לומד תורה". אני דורש את המאור המחזיר אותי למוטב. אך לשם מה? – כדי שהוא יגלה לי את המקור, את הבורא, כמו שכתוב שמטרת חכמת הקבלה היא גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה.

כשאנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות", אנחנו גם כן משתוקקים לגלות את הבורא, כמו בזמן לימוד ספר הזוהר. אנחנו קוראים על אותו הדבר, אך לא בשׂפה ספרותית, אלא בשׂפה טכנית, לא דרך הלב, אלא דרך השׂכל. אך עם אותה הכוונה לגלות את הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
דרך הזוהר לגלות את הבורא
מתמונה גשמית לרוחנית
ספר הספרים