קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם צריך להסתכל על הקבוצה רק כעל המצב הפנימי המתוקן שלה, אז במה היא נבדלת מכל שאר העולם שגם כן נדמה לנו כלא מתוקן?
תשובתי: במובן הפנימי אין הבדל, אך כשאתה מסתכל על הקבוצה אתה רואה שגם חיצונית מתגלה לך כיצד החברים משתוקקים לרוחניות, כיצד הם מגיעים כל יום ללמוד. כלומר, הם רוצים להשׂיג את הרוחניות, רק שעדיין לא השׂיגו.
קיים אצלך מסך חיצוני שעליו אתה רואה כיצד הם משתוקקים להשפעה, אך בינתיים נמצאים במערכת אגואיסטית עם כוונה לבלוע הכול למען עצמם. אך הם כבר יודעים קצת, מבינים קצת ואפילו מרגישים קצת, שאפשר להגיע ליחס הפוך כלפי העולם, במקום בליעה השפעה. הם יודעים שבבריאה קיימות שתי צורות של הרגשת החיים:
- חיים, כשאני בצורה אינסטינקטיבית מנסה לבלוע הכול לתוכי, מפני שנולדתי כך, זה נקרא אגו, "יצר הרע" שאיתו אנחנו נולדים.
- וקיים יחס אחר, השפעה, יציאה מעצמי החוצה, כשה"אני" שלי אינו קיים בפני עצמו, אלא רק על ידי ההתכללות שלי בכל האחרים. ואל הגישה השנייה הזאת, אנחנו רוצים להגיע.
יוצא, שברשותנו כבר נמצאות שתי הגישות. בינתיים כולנו קיימים על פי העיקרון הראשון, בכך שבולעים הכול לתוכנו, זה מה שאנחנו מרגישים עכשיו, "העולם הזה". אך אנחנו חולמים להשׂיג את הגישה השנייה לעולם ולראות את המציאות הרוחנית הקיימת בהשפעה.
אז מה יקרה עם המציאות הגשמית, היא תיעלם? – לא, היא תישאר כל אותו פרק זמן שהיא עוד חיונית לנו. וכאן זה צריך להיות מובן לך שהגוף הגשמי הזה שלך, זו אותה המידה החיונית שאתה צריך לשמור כדי להיאחז בבליעה פנימה, ולא להשפיע. ולמעשׂה שום גוף אינו באמת קיים. אך כל עוד אתה צריך להיאחז בבליעה האגואיסטית, אתה נשאר להתקיים במציאות הגשמית הזאת. וככל שאתה יוצא מעצמך החוצה, כך אתה נכנס לעולם הרוחני.
מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 28.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
עולם הכוונות שלנו
האם ציפית לישועה, לאור החסדים?
לגלות ארץ חדשה ושמיים חדשים
