קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אני יכול להתייחס לבורא, אם הוא תכונת השפעה?
תשובתי: באמת, מה זה תכונה? האם כוח פיזי? האם אני יכול לאהוב או לשנוא את כוח המשיכה? נניח, שהוא יכול למצוא חן בעיניי בתנאי שעושה לי משהו טוב. אבל זה לא אומר שאני אוהב או שונא אותו. אני מודע לכך שזה דומם, וכך מתייחס אליו, בהתאם להרגשה שלי, בהתאם לתועלת שאני מקבל ממנו.
אני נהנה מהשמש. אבל האם אני אוהב את השמש? איזו אהבה יכולה להיות לשמש בהשוואה לאהבה לצמח, לחיה, לאדם?..
אז איך אני יכול להתייחס לבורא? – קודם כל נאמר עליו: " אני הוי"ה לא שיניתי", "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת", "הטוב ומטיב לרעים ולטובים", הבורא נמצא באהבה חלוטה כלפינו.
מצד שני, מכנים את הבורא, "הא-ל הגדול והנורא" וכולי. כל הרע נובע ממנו, כל הטוב גם כן ממנו. מדובר על כאלה סתירות, שאני מתבלבל ביניהן.
אם משהו לא משתנה, זה לא טוב. אז למה מספרים לנו שהבורא לא משתנה?
בעל הסולם מסביר לנו באיגרת ב', שאם אב מתייחס לבנו באהבה חלוטה, אז הוא מזמין בבן שנאה במקום אהבה. כי אין שום תגובה, כי הבן רואה שלא חשוב איך הוא יתייחס לאביו, האב עדיין יתייחס אליו באהבה חלוטה. זה לא נותן לבן אפשרות לגדל את האהבה, להשתנות, לראות את הקשר, לבוא במגע. אתה כאילו נמצא מול הדומם, כי הצומח עוד מגיב איך שהוא, והחי מגיב עוד יותר, והאדם מגיב עוד יותר. כך תגובות חיוביות ושליליות מאפשרות התכללות זו בתוך זו, ומכאן יש איזו התקשרות, התכללות.
אבל אם הבורא לא משתנה, אלא כולו טוב ומטיב, אז מה אני יכול להרגיש כלפיו? – אני לא יכול לעשות חשבונות כלפיו. ואם אני יכול לעשות חשבון, אז אני בכלל עוזב אותו, כאילו שהוא לא קיים. בשביל מה לי לקחת בחשבון משהו קבוע?..
אלה מושגים מאוד עמוקים, שלא רק המקובלים עסקו בהם. אבל המקובלים רצו להגיד שהבורא הוא תמיד "בוא וראה", כך אני מגלה אותו. אני לא מגלה אותו עצמו, את מהותו, אלא רק את הצורה המלובשת בחומר. ולכן, כשאני מגלה אותו במלואו, בצורה מלאה ושלמה, שהנברא רק יכול לגלות, אז יוצא שאני מגלה אותו ביחס שלו באמת כאבסולוט, שלם, נצחי, באמת כטוב ומטיב.
אבל, בכל המצבים האחרים שלי, במידת הקלקול שלי אני רואה טוב ורע מהצד שלו, כמו שנאמר: "כל הפוסל במומו פוסל", ואז יש לי האפשרות להתייחס אליו במידת הקלקולים שלי והתיקונים התואמים, ולראות אותו כטוב ורע. אבל, לאחר מכן, אני צריך להאמין במה שאמרו המקובלים הגדולים, שגילו אותו בצורתו האמיתית, ששם הוא לגמרי טוב ומטיב.
וכך אני צריך לייחס את זה לכלים שלי, לעת עתה אני רואה את הבורא כזה, עד כמה שהכלים שלי מתוקנים ומקולקלים, וכאשר אני אשיג אותו בסוף סולם המדרגות, אז אגלה אותו כטוב ומטיב.
ואז אין לי סתירות, אלא יש רק מפת התקדמות, איפה שאני מדורג ביחסים שלי לבורא, וכך אני מודע לכך שאני משתנה בעצמי, ובזה הבורא משתנה בעיניי.
ואז אני מודה לבורא, על זה שהוא יצר את הסולם של מדרגות ההסתרה, שעל ידו יש לי אפשרות להתקשר אליו. אחרת, לא הייתי יכול להתקשר עם השלם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הנטל הבלתי נסבל של האהבה החלוטה
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
אנחנו בעצמנו הורסים לעצמנו את החיים…
