מפתח לאיחוד

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 1

נאמר, שאנחנו מהווים צל של הבורא, השתקפות של הכוח הזה, של תכונת ההשפעה והאהבה. כלומר לפי אותם הרצונות, אותם החסרונות שמתגלים בנו, אנחנו יכולים לנחש מתוך הופעתן של התכונות האגואיסטיות שלנו, איך להפוך אותן, לשנות אותן, להפוך אותך להפוכות.

ודאי, שאנחנו לא מסוגלים לעשות זאת בעצמנו, אבל הכוונות שלנו, המאמצים שלנו מזמינים את "האור המקיף" והוא מוביל אותנו קדימה. במקרה כזה כל אחד מאיתנו הוא, מצד אחד, מורה, ומצד שני, תלמיד, כלפי החברים שלו. נזכור את רבי יוסי בן קסמא, שאמר, שהוא לא יכול לעזוב את תלמידיו, מפני שבלעדיהם הוא כלום. כי כל מה שהוא גילה, הוא גילה מפני שעבד יחד איתם. וכך כל אחד.

לכן אנחנו משתפים פעולה באופן הבא. מצד אחד, מראים לאחרים כיצד צריך לעבוד, לרומם ולתת התפעלות, להשתוקק להשפעה ואהבה, כלומר כל אחד ביחס לאחר, הוא מורה. מצד שני, כל אחד כלפי האחר הוא תלמיד, מפני שמעמיד את עצמו למטה מכולם ובאופן כזה יכול לקבל מכולם התפעלות והתרוממות רוח, כוונה, הרגשה. בכך שאנו קיימים בשיתוף פעולה הדדי כזה, אנחנו בזה מגיעים לשוויון, לקו ישר.

כי בטבע הרי בכלל אין שוויון: כולנו שונים לחלוטין ונבדלים זה מזה על ידי אוסף תכונות שונה. אין אף אדם שיהיה דומה למישהו מכל מיליארדי בני האדם. וכאשר אנחנו, מבלי לשים לב לנטיות ולתכונות הטבעיות שלנו, מתחילים בצורה כזאת לפעול: פעם מכניעים את עצמנו כלפי כולם ובפעם אחרת, להיפך, מדגימים לכולם כיצד צריך לעבוד בינינו, אז אנחנו הופכים להיות שווים זה לזה. ובזה המפתח לאיחוד, לתנועה אליו.

בזה אנחנו יוצרים את אותו התנאי שבו מתגלה הבורא, הכוח העצום והיחיד של הטבע, שמחבר את כל הטבע יחדיו לאחד. הכוח הגלובלי והאינטגרלי הזה החל להתפשט מנקודת המפץ הגדול ובשכבה הנמוכה ביותר של הבריאה בנה את החומר שלנו, שאותו כולנו חייבים להחזיר לאיחוד. וזוהי משימתו של האדם.

בעיקרון, האדם נבדל מהטבע הדומם, הצומח והחי רק בזה, שהוא מסוגל להעריך את אותו חוסר האיחוד שבטבע שמתחיל עכשיו להתגלות ומהווה מקור למשבר הגלובלי הכולל שלנו.

משבר, אינו מסמל שבירה, אלא לידה של משהו חדש. זוהי תכונתו וזו כל המשמעות האמיתית שלו.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בכך שמשנים את עצמנו, אנו משנים את העולם
כוונה משנה את המציאות
מעבדה לתיקון האגו האנושי