מעדן מלכים

laitman_2009-11-29_9923_70.jpg

יכול להיות שאנחנו מבינים את ספר הזוהר ויכול להיות שלא, אך אנחנו כל הזמן משתוקקים שבזמן הקריאה בספר יאיר עלינו אור התיקון וכתוצאה מכך יקרה נס.

נס משמע, שאין קשר בין התוצאה מהקריאה לבין מה שאני קורא, מבין ומרגיש כעת. אין שום קשר הגיוני בין הפעולה שלי והתוצאה ממנה, הקשר הזה נסתר!

כמה שנדבר על כך, שספר הזוהר זו מערכת עליונה המביאה אלינו אור, ואנחנו מפעילים את המערכת הזאת בכך שמתחברים אליה עם הרצון שלנו, זה בכל זאת לא יסביר לנו את המהות של הנס המתרחש.

כתוב שהבורא ברא רצון אגואיסטי באדם וכ"תבלין" ברא את התורה – האמצעי לתיקון, כי המאור שבה מחזירו למוטב. התבלינים בפני עצמם (מלח, פלפל, וכו') אינם טעימים ורק בחיבורם אל הרצונות האגואיסטיים שלנו (המזון), עם הטבע שלנו, הם יוצרים מילוי נעים. כך גם אי אפשר להשתמש בטבע האגואיסטי שלנו, משום שבמקום מילוי נעים הוא מביא אותנו לחיים מַרים. לכן עלינו לחבר את הרצון עם הכוונה, ואז החיים שלנו יהפכו לנצחיים ומושלמים באור התורה. כל עוד איננו יכולים להשתמש בהם יחד, אנחנו סובלים מהאגואיזם שלנו ומה"תבלין" שבא עליו.

המצב הזה נקרא "לא לשמה", זמן ההכנה, עד שהמזון והתבלינים יתחברו בתוכנו בצורה נכונה, נעימה ומספקת. אנחנו בהדרגה מוסיפים תבלינים למזון, טועמים עד כמה זה טעים – הקו האמצעי – אפשר לאכול וליהנות! כל עוד לא השגנו את התוצאה הנפלאה הזאת, צריך להמתין בסבלנות עד שהאוכל יתבשל ויתערבב עם התבלינים, אז נרגיש טעם טוב מהלימוד. יוצא מכך שספר הזוהר, הוא באמת ספר על מזון טעים ובריא!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
נס רגיל
השפעתו הסודית של ספר הזוהר
הנוסחא הסודית של הנס

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest