מאספקה עצמית להתמחות

מיום ליום אנחנו מרגישים את עצמנו חיים בעולם מאוד מורכב שנמצא בתלות הדדית. לכן אנחנו מדברים על החוק שעוטף את כולנו, מחזיק אותנו ביחד, והחוק הזה נקרא "ערבות הדדית".

במבט ראשון, החוק הזה נוגע במדינות וחברות גדולות בינלאומיות. האם הוא משפיע על האדם הפרטי הפשוט? יוצא, שכן, הוא משפיע. ומשנה לשנה אנחנו יותר ויותר מרגישים את זה. לדוגמה, אם יש תקלה באחד מהבנקים האירופאים או האמריקאים, אז ההשפעה שלה מורגשת בכל המדינות, במיוחד, למשל, בסין, שמוכרת לנו את מוצרי הייצור שלה. וזה כבר משפיע על חצי עולם.

במילים אחרות, המסחר, הכלכלה, התקציב כל כך קשרו אותנו, שאנחנו תופסים את הדברים האלה כאיום על הקיום שלנו. הרי בזה תלויים כמות המזון, הביגוד, האנרגיה לחימום הדירות, העבודה של חברות התרופות הבינלאומיות.

היום אין אף מדינה אחת, שיכולה לספק לעצמה את הצרכים שלה, ורק לפני 100 שנה כל אחת מהן הייתה כמעט מסופקת מעצמה. הכול התחיל כאשר הודו הפכה להיות מושבה בריטית והאנגלים החליטו שיותר קל לייבא פירות וירקות מהודו, מאשר לגדל אותם בעצמם. במקום זה הם התחילו לפתח תעשייה, ומהודו, דרך תעלת סואץ, היו מייבאים מוצרים חקלאיים. לאט לאט האנשים התחילו להבין שההתמחות, כאשר כל אחד מייצר איזשהו מוצר מסוים, זה דבר כדאי.

פעם, בכל מפעל היו מייצרים הכול, מהבורג ועד המכונה עם כל החלקים שלה, המנוע, והחלק האלקטרוני. באותו המפעל, בעזרת גנראטורים, היו מייצרים אפילו את החשמל. כל התהליכים התבצעו באותו השטח. יותר מאוחר, התחיל פירוק של כוח העבודה: מפעל אחד היה מייצר ברגים, השני – אומים, השלישי – חלקים חשמליים, וכולי. והיום מפעל שמייצר מכוניות, מקבל אספקה ממדינות שונות.

בזמן האחרון זה הגיע עוד יותר רחוק. יפן, במקום לפתח תעשיית מכוניות אצלה, התחילה לבנות את המפעלים שלה באירופה ובאמריקה, היכן שנמצאים השווקים שלה. היא מנהלת אותם מרחוק, ואפילו לא בעצמה, אלא דרך הנציגים שלה, ומעסיקים אותם שם באותו המקום.

בצורה כזאת הכול התערבב כל כך, שכבר לא ניתן לקבוע איפה ומי מייצר. על שטחה של מדינה אחת נמצאים מפעלים ותחנות דלק, השייכים למדינה אחרת, או בתי חרושת ששייכים לכמה מדינות, וכל אחת מקבלת את הרווח שלה. משקיעים בינלאומיים משקיעים בכלכלה של מדינות שונות, והממשלות לא מתנגדות, מכיוון שהן מרוויחות על זה יותר. האזרחים של המדינות האלה מקבלים מקומות עבודה, וכולם מרוצים. אנחנו ציפינו שהכול ימשיך להתפתח בכיוון הזה…

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 5, 27.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתחשב בכל העולם
ההחלטה הנכונה היחידה היא חיבור
נבנה את הגג המשותף של העולם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest