דף הבית / חינוך, ילדים / מנגנון האמפתיה

מנגנון האמפתיה

laitman_2011-07-26_2958_w.jpg

דעתו של ד. ריטסולטי (G. Rizzolatti), נוירופיזיולוג: השחקן חולק עם הקהל את המילים שהוא אומר והתנועות שהוא עושה, ובכך הצופה הופך לשותף פעיל באירוע ומכניס לתוכו את חלקו.

דווקא השותפות הזאת היא הנקודה המרכזית של התפתחות התיאטרון. האחראים על זה הם נוירוני המראה שמופעלים כאשר אנחנו מבצעים את הפעולה או רק צופים בה.

נוירוני המראה מאפשרים למוח ליצור התאמה בין הפעולה שבה אנחנו צופים, לבין הפעולה שאנחנו יכולים לבצע, ובכך לקבוע את משמעותן. ללא מנגנון המראה הזה היינו יכולים לתאר בצורה חושנית, "מוחשית" את התנהגותם של האחרים, אך לא היינו יודעים מה הם עושים בפועל.

מערכת ניורוני המראה הכרחית להופעתן של צורות החוויות המשותפות או החוויות שחלקנו עם האחרים. בזכותן כל אחד מאיתנו יכול לפעול לא רק כפרט, אלא כשותף בחברה. צורות שונות של חיקוי, תקשורת מילולית ותקשורת המבוססת על מחוות, כרוכות בהפעלה של נוירוני המראה.

נמצא, כי הגורם הנוסף ליכולת להבין את התגובות הרגשיות של האחרים הוא קבוצת אזורי השיקוף של המוח. אנו חולקים את הרגשות שלנו עם אנשים סביבנו באופן ישיר, כמו כן את פעולותיהם: תפיסת הכאב, הצער או הגועל שאדם אחר חווה. כולם מובילים להפעלה של אותם האזורים בקרום המוח אשר מופעלים כאשר אנחנו חווים את הרגשות הללו בעצמינו.

כל זה מראה כמה הקשרים שקושרים אותנו עם האחרים הם חזקים והדוקים, ועד כמה זה לא נכון לנסות להבין מה זה "אני" ללא "אנחנו".

התייחסותי: על פי חכמת הקבלה, במוח של כל אחד מאיתנו טמון היקום כולו, כל העולמות והמילוי שלהם, ומטרת ההתפתחות שלנו היא להרחיב את האמפתיה עם כל המרכיבים של העולמות, כמו עם עצמי, מ"אני" ל"הכול".

ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו באמת מעוצבים על ידי נוירונים
האנומליות של האלטרואיזם
גודל המוח קשור לחברותיות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest