קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך בונים את הנכונות של התלמיד לתפיסת חכמת הקבלה בקבוצה?
תשובתי: בדרך של חיבור. אדם לא יכול להיות מוכן לקליטה, אם הוא לא מחובר עם החברים. הם צריכים להתלכד, בכך שמעלים את גדלות המורה בעיניהם ובזה בונים קשר נכון. קטן יכול לקבל רק מגדול, מהקבוצה, מהמורה, מהבורא, אם הוא מרכין את ראשו בפניהם. כזו היא הדרך שמובילה בסולם המדרגות הרוחנית.
בכך שהתלמידים מתחברים, הם יוצרים תנאי הכרחי, הופכים להיות אחד שלם. זה סימן, שכל אחד ביטל את עצמו בפני האחרים, מחשיב את עצמו כקטן מכולם ומוכן להשפיע להם. להיות מחוברים, זה אומר, לבצע את כל התנאים של החברה.
אנחנו מתחילים להתחבר ואחרי הרבה שנים עוברים "הכבדות הלב", שנקראות גם "עשר מכות מצרים". לכאורה נדמה, למה שהמכות לא יתחילו מייד עם ביאתם למצרים? אבל, לא, תחילה טוב ונעים לנו להתחבר, בדיוק כפי שהיה טוב ונעים לבני ישראל כאשר הם התיישבו במצרים וקיבלו את כל ההזנה דרך יוסף שחיבר את כולם יחד ל"יסוד".
יוסף, זה "יסוד", שמחבר חמש בחינות או חמישה חושים: חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד. רב"ש היה נותן בתור דוגמה את הסלט שמורכב מחמישה מרכיבים: עגבניות, מלפפונים, פלפל, בצל ופטרוזיליה. תחתוך את כולם ותערבב ויחד הם ייצרו משהו חדש, שזו התוצאה מהחיבור ביניהם. כך גם ה"יסוד", אין לו שום דבר משלו, אלא הוא מהווה תוצאה של החיבור, של חמשת התכונות. דרכו בני ישראל רוכשים במצרים עביות, רצון יותר ויותר גדול, אבל בינתיים במשך "שבע שנות שובע", העביות הזאת פועלת לטובת החיבור ביניהם.
ולכן דווקא בתחילת גלות מצרים בני יעקב יחד עם יוסף שרו "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד". הם הרגישו, שכדאי להם להתחבר, מפני שיחד הם מצליחים, יחד הם חזקים. כך מצרים משעבדת אותנו על ידי חיבור אגואיסטי.
וכך התהליך התקדם, עד שהתגלתה עביות כל כך גדולה שאי אפשר לעשות איתה שום דבר. ואז משה ברח ממצרים למדבר, הוא פשוט לא היה יכול להימצא יחד עם האגו שלו. בזמן של "שבע שנות רעב" אנחנו מגלים שהשעבוד הזה, הדבקות הזאת בערכים הגשמיים, היא לא לטובתנו, אלא להיפך, זה מנתק אותנו מהמטרה. פתאום אני מתחיל להבין היכן אני נמצא ומה קורה איתי. אני מסתכל על הרצון ה"בהמי" שלי שגדל לגוף ענקי כבד, ורואה שה"חיה" הזאת היא כבר לא שלי, שאני נמצא בשליטתה, מתחתיה.
זה נקרא ש"קם מלך חדש במצרים שלא ידע את יוסף". וזה לטובה, מפני שהוא מראה לנו את האמת, את המצב האמיתי שלנו לעומת הבורא, ובכך מקרב אותנו לאבינו שבשמיים.
ואחר כך, בסוף, באות עשר המכות: אנחנו אוחזים באיחוד שלנו והמכות האלה מכות בנו כדי לנתק אותנו זה מזה. הן כולן מכוונות נגד החיבור.
אם אני מוכן להתעלות מעל לאגו, לנצח את מלך מצרים, אז מתעלה מעל למכות האלה כדי להישאר בחיבור ובאיחוד. זה יותר חשוב עבורי מאשר הצרות של פרעה. על רקע המכות אני מבקש שהבורא ישאיר לנו את החיבור, שבלעדיו אנחנו לא נוכל לצאת ממצרים. בזה כל העבודה שלנו.
מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 26.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מצרים: שפע וריקנות
גלות היא פרידה מהאחים
כמו התלמיד, כך גם המורה שלו
מה שקראתי כאן-מדהים ומרגש ומאפשר לי להביןהרבה יותר. כך גם בבלוג לפני מספר ימים כשקראתי, התרגשתי עד שירדו לי דמעות. תודה רב יקר על מאמציך הרבים כלפינו, ותודה לבורא שנתן לנו אותך כמורה.יישר כוחך,אמן.