קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעולם שלנו רואים בבירור את המגמה של היפרדות והיבדלות. אבל, היכן ישנה כאן המגמה השנייה, ההשתוקקות לחיבור? אני לא רואה אותה.
תשובתי: המגמה השנייה היא לגלות את התלות שלי בכולם. מסתבר, שפועלים עליך שני כוחות – מצד אחד, אתה דוחה את כולם, ומצד שני, אתה תלוי בהם. שני הקטבים האלה יהיו תמיד אל מול עיניך.
אם מלמעלה ירצו לקדם אותך, אז תמיד ישפיעו עליך בעזרת שני הכוחות הללו. כפי שהבורא מבטיח לאברהם "ביצחק יקרא לך זרע", ייוולדו לך המון נכדים, המשפחה תתרחב ומצד שני, הוא מוסיף "והעלהו שם לעולה".
אילו הבורא היה אומר סתם להרוג את יצחק, עוד אפשר היה להבין זאת איכשהו. וגם אם הוא היה מברך אותו בהמון צאצאים, גם זה היה ברור. אבל, כיצד שתי ההצהרות יכולות להתקיים בו זמנית? דווקא עכשיו האנושות נמצאת במצב כזה. מצד אחד מתגלה התלות המוחלטת ההדדית בין כולם, ומצד שני, ההיבדלות כל כך גדולה שאף אחד אינו מסוגל לדבר עם השני. לפני שלושים שנה היחסים בין בני האדם היו הרבה יותר טובים, והיום אפילו מדינות אירופה לא יכולות להגיע להסכם ביניהן.
שאלה: אבל איפה בעולם רואים נטייה לחיבור?
תשובתי: אין נטייה לחיבור, אלא יש רק גילוי התמונה עד כמה אנחנו תלויים בכולם. ומצד שני, לפי ההרגשה הפנימית שלנו אנחנו רוצים להתנתק.
לדוגמה, סקוטלנד רוצה להתנתק מאנגליה, אף שלשתיהן ברור שהן מפסידות, מפני שיש המון מפעלים משותפים. לאלה יש מכרות פחם ולאחרים יש תחנות כוח שעובדות על פחם, מדינה אחת מפתחת את תעשיית הדגים והאחרת פותחת מסעדות דגים ותלות כזאת ניכרת בכל. בשביל מה הן צריכות להיפרד?
אם זה היה מבטיח להן רווח כספי, אז זה היה ברור, אבל הן אינן מרוויחות מאומה, חוץ מדבר אחד, הן מרגיעות את השנאה שלהן. כלומר, למען הדחף הטבעי שאין לו שום הצדקה חומרית, הן מוכנות אפילו להפסיד כלכלית, ובלבד, שהשנאה תנצח.
הנטייה הזאת קיימת בכל העולם, בקרוב אנחנו נחזור לפיצול מדיני כפי שהיה בתקופה הפיאודלית. למשל, בסך הכול לפני מאתיים שנה על שטחה של גרמניה היו קיימות עשרות נסיכויות קטנות. אנחנו שוב חוזרים לאותם הזמנים, מפני שלא יכולים לתקן את השנאה ההדדית.
אבל אנחנו לא נחזור בדיוק לאותו המצב שהיה בעבר בגלל התלות ההדדית. לאחד יש מים, לשני יש לחם, לשלישי יש בשר, לרביעי יש דגים, לחמישי יש רכב, לשישי יש ציוד רפואי וכולי. אני בכל זאת תלוי בכולם, אז בשביל מה קיימים כל הגבולות?
השנאה מחייבת אותי להקים גבולות ולסגור אותם. והחיים מראים לנו שאנחנו נמצאים בתוך מערכת אינטגרלית שאליה הגענו כתוצאה מהתפתחות הרצון שלנו. אז מה אני יכול לעשות אם מחייבים אותי להתחבר עם כולם? במקרה כזה רק מלחמה יכולה לפתור את הבעיה, היא תהרוס את כל העולם ואת כל הגבולות. אז הכול יהיה כפי שאני רוצה, יהיה ניתוק ביחסים והשנאה שלי תתממש במלואה. כשאין לנו ברירה, אנחנו מתחילים להילחם. זאת התוצאה אם נותנים לאגו להתפרע.
במישור שלנו אין פתרון אחר. הפתרון נמצא למעלה, מעל שני הניגודים. השנאה והקירבה סותרות זו את זו, יש קצר ביניהן. אי אפשר לחבר ביניהן ישירות, חייבים לשים ביניהן מתאם כלשהו שיהפוך את השנאה לאהבה. אז יהיה אפשר לחבר ביניהן.
אבל כיצד הופכים שנאה לאהבה? בעולם שלנו לא קיים כוח שיכול להפוך את הרצון האגואיסטי שלנו לרצון להשפיע. לכן, אנחנו זקוקים לחכמת החיבור, לחכמת הקבלה. היא מלמדת אותנו לארגן את הסביבה שלנו כדי למשוך את הכוח הפנימי שטמון בחיבור בעזרת התרגילים שלנו. הכוח הזה יתקן אותנו בהדרגה. ואז בתוך כוח החיבור המתוקן אנחנו נתחיל להרגיש יחסים חדשים, תפיסת עולם חדשה, מכיוון שאנחנו השתנינו. בתוך התפיסה החדשה הזאת, בתוך היחס של אהבה במקום היחס של שנאה, אנחנו נראה מציאות חדשה. במציאות הקודמת אני משכתי את הכול אליי, לכן, כל הבירורים, כל ההסתכלות שלי היו רק כדי להפיק תועלת עצמית. אבל, על ידי שינוי המגמה לטובת החברה, אני אגלה תכונות וכוחות שונים לגמרי הפועלים במציאות שנקראים "העולם העליון". כל זה מתגלה בתוך היחס החדש שלי כלפי הזולת.
כפי שעכשיו אני מגלה את העולם הזה בתוך היחס האגואיסטי שלי כלפי הזולת, כך אני אגלה את העולם העליון בתוך היחס האלטרואיסטי כלפי הזולת, עד שכל העולמות, כל המדרגות יגיעו למצב של אין סוף. הכול תלוי רק בשינוי תפיסת המציאות.
כתוב: "אין בין העולם הזה והעולם הבא, אלא שיעבוד המלכויות", כלומר הכול תלוי במגמת הרצון לקבל, לדאוג לעצמו או לזולת.
המדינות כבר מגלות עד כמה הן תלויות אחת בשנייה ומבינות שבלתי אפשרי להילחם נגד מדינה שמספקת לה נפט או תבואה. אם אני מחסל אותה, אז מה יהיה איתי? זה כמו לשרוף מכולת שכונתית ששם אתה קונה את כל המצרכים. מאיפה אני אקח את כל מה שאני צריך כדי להתקיים?
אבל השנאה כל כך גדולה שאינה מאפשרת לנו לחשוב בהיגיון, "לא משנה שאני אמות, ובלבד שקודם זה יקרה לשכן!", כך עובד חוק השנאה, והשכל נשאר חסר אונים. כי הרגש קודם לשכל. השכל בסך הכול עבד של הרצון. קודם מתעורר הרצון ואחר כך השכל עוזר לממש את הרצון הזה.
השכל עוזר לי להשיג את רצוני ולא את מה שאני תכננתי והחלטתי! זאת כל הבעיה. כל הבריאה היא רצון ליהנות וכל המחשבות שלנו מכוונות רק לזה. לכן, אני לא רואה מילימטר מעבר לגבולות האגו שלי, לא משנה עד כמה אני חכם. רק חכמת החיבור יכולה לעזור, כלומר, חכמת הקבלה.
ידיעות קודמות בנושא:
ראש קבוצה של תיקון השבירה
לא להסכים לייסורים הגדולים
הסיכוי של העולם
