מילים שיוצאות מהלב

שאלה: נאמר שישראל מזרזים את הזמנים. איך אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה היעילה ביותר? על ידי ההפצה? הכוונות? הבדיקה העצמית?

תשובתי: על ידי העבודה על עצמנו וההפצה החיצונית. העבודה הפנימית היא החיבור בינינו. ובהפצה אנחנו צריכים להפוך את המסר שלנו ליותר ויותר ברור, גם לנו וגם לאחרים.

אם האדם לא יודע בעצמו על מה הוא מדבר, עדיף שישתוק. כי אין ספק שהוא לא יביא כל תועלת לאחרים. באמת, במקרה כזה המילים שלנו נכנסות לאוזן אחת ויוצאות מהשנייה. כל העניין הוא שהן אינן מחוברות ללב. בינתיים אנחנו רק "מזעזעים את האוויר" על ידן. עדיין לא שקענו בהן עם הרצון והרגש שלנו. מה ששמענו, מה שקראנו – זה מה שאנחנו אומרים.

אם אתה מכניס לתוך המילים שלך את עצמך, את הרצון הפנימי שלך, אם הן נובעות מתוך הרצון הזה ולאחר מכן מתלבשות ונכנסות לאוזניים זרות, אז השרשרת הזאת עוברת מהרצון שלך לרצון של האחר. כי הרצון הוא יסוד הבריאה. אבל אם המילים שלך לא מתחילות מגבוה יותר, אם השורשים שלהם לא מגיעים עד לעיקר, אז גם בצד השני הן לא יגיעו אל המטרה וייעלמו מבלי להשאיר באדם כל עקבות.

לכן ההפצה שלנו כל כך חלשה.

שאלה: אז איך אפשר להגיע לכך שהמילים שלנו יזרמו היישר מתוך הרצון, מהלב?

תשובתי: אתה ענית בעצמך: הן צריכות לבוא מהלב. מלב אל לב. אם אתה לא מרגיש את מה שאתה עומד לומר, אז אל תגיד שום דבר. ואם אתה מרגיש, אז אפילו אם תגיד שטויות, הן יעבדו. כי הרי יבער בהן הרגש, ההתפעלות, ואז השותף שלך לשיחה ירגיש את החום שלהן. הוא יחשוב: "האדם לא יכול להתבטא, אבל רואים שהוא חי את זה". כולם מכבדים רגש אמיתי, ואילו מילים ריקניות משאירות את האנשים אדישים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 19.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שנת ההפצה המאסיבית
מסר עם מילוי
דבּר, אם יש לך מה לומר