מה מרגיש הבורא?

בחג הסוכות אני מחזיק ביד ימין וביד שמאל את "ארבעת המינים", מחבר אותם בלב שלי ו"מנענע", כלומר, כביכול מושך אורות. ודאי שכל אלה הם סמלים של פעולות פנימיות להמשכת השפעתו של הבורא, שאותה אני מזמין בעצמי.

ואז אני מרים, מתקן את עצמי, מסיר את ההסתרה ובמקומה מגיע לגילוי.

כל ה"טקסיות" של חג הסוכות, זה לא יותר מאשר סימנים וסמלים של מה שמתרחש בלב, היכן שהאדם מביא את התכונות שלו להתאמה לבורא. ולכן הוא נקרא "אדם", מהמילה "דומה" לבורא.

הבורא הוא הנותן באופן מלא, הוא, זו תכונת ההשפעה והאהבה. יותר מזה אין כלום. רק השפעה כללית, אהבה כללית, מוחלטת, טהורה, מושלמת וחסרת גבולות. ובנו היא מתגלה באותה המידה שאנחנו מסוגלים לקלוט אותה, להביא את עצמנו להתאמה איתה.

באופן כללי, כל תכונה אני יכול להבין ולהרגיש רק אם היא נמצאת בתוכי.

כאשר אני מסתכל על איזה ג'וּק, אני לא מרגיש שחסר לו משהו, שהוא אוהב את הילדים שלו ובדיוק עכשיו רץ אליהם עם פירורים של אוכל. אין לי איתו תכונות משותפות כדי להרגיש אותו.

אבל אם אני אתחיל להתעמק, לחדור, לחקור, אז בסופו של דבר ארגיש את הצרכים של הדרגה הבהמית. אנשים מסוגלים להרגיש את הבהמות שאליהן הם מתקרבים, גם בעלי הבית של חיות מחמד או מדענים, המוסרים את עצמם למחקרים.

לדוגמה, בילדות היה לי חבר, שאצלו בכיסים תמיד "חיו" חיות קטנות: כאן עכבר, פה ציפור. איתם הוא היה מגיע אפילו לבית הספר, ומאוחר יותר הלך ללמוד זואולוגיה. ובכן, הוא הבין אותם. הוא היה מוציא עכבר לבן וליטף אותו, והעכבר לא היה בורח לשום מקום.

הוא היה אומר, אתה יודע, הוא לא פוחד לגשת אליך, כאילו שהיה מתלחשש איתו.

ואילו אנחנו צריכים לפתח בתוכנו הרגשות אחרות כדי להרגיש את הבורא. אם החבר שלי יצר מחדש בתוכו הרגשה של העכבר, אז אנחנו צריכים לעצב בתוכנו הרגשת הבורא, השפעה ואהבה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 442, 05.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חזרות בתיאטרון של הבורא
ככל שהחושך אפל יותר, כך האור בהיר יותר
יותר צל, מאשר אור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest