מה מעורר בי השראה?

עליך כל הזמן לחפש אמצעים נוחים שיעזרו לך מהר מאד לקבל השראה מחשיבות המטרה ולהתקדם למקום של "טיפת האיחוד", בו בסוף אתה מקווה לגלות את הבורא. הכול תלוי במצב הנוכחי. מתעוררות בך כל הזמן רשימות שונות. בדרך כלל אתה מתחיל לבנות כוונה ממצב מעורפל, לא ברור, "יבש", ללא טיפת רגש או שכל. עליך להתעורר מתרדמה זו, שיבער בך רצון כה חזק, ש"טוב לי מותי מחיי, ללא השגה עליונה", אם לא תגלה בזה הרגע את מה שכתוב בספר המקובלים.

אתה צריך לחפש ולהשתמש בכל מה שיכול לעורר אותך, לגעת ללבך. לפעמים הקבוצה יכולה לעזור כשהיא מזכירה על החיבור והערבות. לפעמים מעוררת אותך המחשבה על הבורא כעל מטרה נפלאה, נעלה. לפעמים הפעולה עצמה מדליקה, העבודה לחיבור עם החברים למרות ההפרעות. חייבים לחפש אמצעים שיולידו בך דרישה בלתי מתפשרת לרוחניות בזמן קריאת ספרי המקובלים בשיעור הקבלה היומי.

צריכה להיות גישה מאוזנת לטקסטים אלו. בעקרון יש לך שתי סיבות לטענות. מצד אחד, אם אינך מבין דבר, אין לך במה להיאחז, ומהצד השני כשאתה מתחיל להתעמק בתוכם, אתה נותן מזון לשכל ומאבד את הכוונה. לכן בעל הסולם כתב באגרת י"ז: "על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציויא דמאריה, "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויון דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה", שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם".

אנו משתוקקים להבין מה עלינו לעשות: "תן לנו שכל, תן לנו כוח, תכוון, תסביר, תדגים, כדי שנתנהג נכון". אתה יכול לדרוש את כל זה מהבורא, כמו שילד דורש מגדול. מצד הילד דרוש רק הרצון, והגדולים יספקו לו את כל הדרוש. את הרצון הזה אתה אוסף בתוך הקבוצה, אצל החברים. זהו חופש הבחירה שלך. אתה מקבל מלמעלה את כל מה שנחוץ לך בדרך הרוחנית חוץ מהדרישה, עליך להגיע אליה בעצמך. היא תגיע רק כשאתה תקבל מהסביבה את גדלות המטרה. אז ההשראה תפרוץ מתוך ליבך ואתה תשתוקק להוראות הבורא כדי ללמוד לשרת אותו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 13.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
והמונה דופק ודופק…
בארץ הפלאות
האם אני בכלל קיים או לא…?