קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכנס בבולגריה, שיעור מס' 1
שאלה: הבן שלי התחיל ללמוד קבלה בגיל 17. מה אתה חושב, האם זה לא מוקדם מדי? כי בעיקרון הוא עדיין לא יודע מה זה האגו המובהק והאמיתי, לא שקע עד כדי כך בנוחוּת שצריך לצאת ממנה…
תשובתי: אנחנו לא צריכים לצאת מהאגו שלנו. הבן שלך יכול להיות נער מתבגר טוב, ואחר כך להפוך להיות אגואיסט מובהק בן 40. לצורך ההתעלות הרוחנית זה בכלל לא חשוב, מפני שכאן הוא מתחיל לעבוד עם תכונות אחרות לגמרי, עם האגו, שהוא נגד החיבור והאיחוד.
אדם יכול להיות אגואיסט גדול בעסק שלו ובשאר העיסוקים, אבל כאשר הוא מגיע לקבוצה, אז הוא מתחיל לגלות את עצמו בצורה הפוכה לגמרי, אם הוא מבין שמדובר על גדילה פנימית חדשה.
האגו, היצר הרע של האדם, זה מה שדוחה אותנו מקשר עם האחרים לגילוי הבורא. ואילו הגוף שלי, זו בהמה, שאותה אני צריך להאכיל, להשכיב לישון, לרחוץ, להלביש, לשרת, ויחד עם זה להסתכל עליו כעל אמצעי של ההתעלות הפנימית שלי מעליו. כי אותם הכוחות שאיתם אני עובד, בכלל לא קיימים בתוכו.
עכשיו אנחנו עדיין לא מבינים את זה, אבל כאשר נתחיל להיכנס בצורה רצינית לשיתוף הדדי זה עם זה, אז אנחנו נגלה שבהתעלות הרוחנית שלנו לא משתתפת אף תכונה אנושית מקורית.
אלה הם כוחות אחרים לגמרי – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – שאותם אנחנו בונים מעל להתנגדות שלנו לחיבור. לכן מעל ל"מחסום" האגו הוא אחר לגמרי, כמו גם האלטרואיזם.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בבולגריה, 01.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ההבדל בין האגואיזם הרוחני והגשמי
אין שני אגו זהים
להגיע לאגואיזם האמיתי
