מה זאת שנאה?

מאמר שקראתי זה עתה על שנאה, אומר כי שנאה, בשונה מפחד ומשמחה, אינה שייכת לרגשות אנושיים אלמנטריים ומהווה בפני עצמה סימביוזה של כמה רגשות בו-זמנית. היסוד של השנאה, זה תיעוב, אחד הרגשות הראשוניים.

תיעוב, גועל, הוא רגש עם גורם ומטרה פיזיולוגי מובהקים, לגונן על האדם מפני השפעה של אוביקט מזיק (רעיל) עליו. זוהי הסיבה שהקאה ובחילה, הם בני לוויה של תפיסת האדם של משהו מתועב, מגעיל.

התפקיד העיקרי של התיעוב הוא להביא בצורה המרבית ביותר את המגע עם האוביקט הלא נעים או המסוכן לאפס. וכשאנחנו חווים תיעוב או גועל, אנחנו בורחים או מתאבנים. הפחד מרתק (מהמילה ריתוק, קיבעון) את תשומת ליבנו, ואילו התיעוב, להיפך, דוחה. היעלמותו של אוביקט שמעורר תיעוב או גועל, מרגיעה אותנו.

תיעוב פסיכולוגי או אתי מעורר בנו ערכים או התנהגות שאינם מקובלים על החינוך שלנו. יחד עם זאת, התגובה הנגדית הטבעית היא זהה, כמו בתיעוב פיזיולוגי.

כדאי להוסיף לתיעוב כמה מרכיבים נוספים, ואז נקבל שנאה. שנאה על פי רוב, היא תוצר ממיזוג של תיעוב, גועל, פחד, עלבון ואי-היכולת להתרחק מהאוביקט שמעורר את הרגש.

ואם אין אפשרות להתרחק, זה אומר שצריך להשמיד את האוביקט. הרגש הזה מציג את השאלה באופן חד שאינו משתמע לשתי פנים: או אני, או הוא. תיעוב, בשונה משנאה, מציג את השאלה באופן אחר: תסתלק לי מהעיניים.

כיצד אפשר ליצור שנאה? התשובה פשוטה. לצייד אנשים או קבוצה בתכונות מתועבות ומגעילות, להוסיף פחד, להצביע על עלבונות ישנים, לדכא את היכולת לראות את הטוב. ככל שהשקפת העולם היא מוגבלת יותר, כך קל יותר לעורר שנאה ויש יותר סיבות להתגלותה. כשמתפתחת השנאה, היא מגבילה את תפיסת העולם ומקבעת את תשומת הלב רק כלפי האוביקט שמעורר את התיעוב.

לא ניתן להפסיק שנאה על ידי שנאה. רק אהבה, שהיא התכונה ההפוכה, פועלת ככוח מנטרל. להיחלץ מכבלי השנאה אפשר כשמתמקדים במה שאתה עושה בעצמך. זה יעזור להפנות עורף לשנאה.

חשבתי כשקראתי מחקר זה, שחכמת הקבלה מציעה לא להקשיב לעצמך, אלא לעסוק בקשר עם אחרים, כך אתה מסלק את כל התכונות הזרות, חוץ מאהבה!