מהפכה אידאולוגית

ממש עד לא מזמן ביטויים כגון "העָם הנבחר", "עָם האידאה", "העָם הרוחני", היו גורמים לתחושה של מבוכה, ניכור, מוגבלות דתית, והעיקר, הרגשה של חוסר התייחסות מוחלטת כלפי כל הביטויים הללו.

המלחמה עם החמאס ביצעה למעשה מהפכה אידאולוגית. כלי התקשורת, ובמיוחד הרשתות החברתיות, ממש הוצפו בביטויים מסוג זה. הם נובעים גם מיהודים וגם מלא יהודים. כאשר הטילים מגיעים לכל נקודה בארץ, העמדה של המתבונן מהצד נעלמת במהירות.

מצד אחד, הופיעה הרגשה של איזה חוסר מוצא, מצד שני, אף אחד אינו אומר ואינו כותב שצריך או כדאי לעזוב את ישראל ולחפש מקום יותר בטוח בנקודה אחרת על פני כדור הארץ.

למה? מפני שכולנו רואים שכדור הארץ לא רוצה את היהודים. אם בעבר דיברנו על אנטישמיות בכמה מדינות, אז היום קשה למצוא מדינה שאין בה אנטישמיות. ממש כל יום, איפה שהאנטישמיות כבר התגלתה בעבר, הפעילות שלה גוברת, ואיפה שהיא עדיין לא הייתה, אז היא מתחילה לפרוח באופן סוער ומהיר.

כזה גל כולל אנטי ישראלי, או ליתר דיוק, הופעות אנטישמיות עוד לא היו אף פעם, אם כמובן לא חוזרים לגרמניה הנאצית. אפילו כאלה מדינות כגון סלבדור, פרו, ארגנטינה, גם כן הצטרפו להילולה הכוללת והחלו להחזיר את השגרירים שלהן.

זה לא מעניין את העולם שאנחנו מספקים מזון, אנרגיה, עזרה רפואית לאלה שמפגיזים את הערים שלנו. העולם בהחלט מודאג מזה, למה נהרגים כל כך הרבה מחבלים וכל כך מעט מאלה שניצבים מולם.

לקריאת החוברת במלואה – כאן.

ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה
לא נצליח להסתתר
האבולוציה דוחקת אותנו לפינה