האבולוציה דוחקת אותנו לפינה

שאלה: במשך ההיסטוריה העָם היהודי עבר דרך ניסיונות נוראיים: אינקביזיציה, שואה. ולכן חיה בתוכנו התחושה שתמיד ישנאו אותנו, ולא משנה מה. ובה בעת ישנה תחושה, שאף אחד לא יוכל לנצח אותנו ואנחנו יכולים להמשיך כך עוד אלפי שנים. איך אפשר לשבור את הקיר הזה של העקשנות והגאווה?

תשובתי: בעבר, העָם היהודי תמיד הצליח לצאת מהעול, מהלחץ. אם במדינה אחת היה מתחיל להיות מסוכן, אז אפשר היה להסתתר במדינה אחרת שבה היהודים מצליחים.

כך היה תמיד. אבל בימינו מצאנו את עצמנו בתנאים של משבר גלובלי כללי, כאשר כל העולם מקושר באופן גלובלי. ולכן כל העולם יהיה נגד היהודים כאחד, ואין איפה לחפש הצלה. לא יהיה לנו לאן לברוח, אנחנו נרגיש את עצמנו דחוסים בתוך פינה, ולא יישאר לנו כלום חוץ מלהתחנן לעזרה מבורא.

הערה: אבל אנחנו חיים במדינה שלנו, במדינת ישראל ויש לנו צבא חזק. ולכן אין בעָם תחושה של חוסר מוצא. היהודים התרגלו לזה שתמיד שונאים אותם ותמיד ישנאו, ולכן אנחנו לא מתכוונים לשנות בנו שום דבר.

תשובתי: אנשים לא מבינים שאנחנו נמצאים בזמן מיוחד, בשלב מיוחד של האבולוציה שמביאה אותנו לאיחוד יותר ויותר גדול בין כל חלקי הבריאה. כל העולם מרגיש את עצמו מקושר, בצלחת אחת. ובמצב כזה, מצבו של עם ישראל הוא קשה מאוד.

יכולנו להינצל כאשר מישהו היה זקוק לנו ואנחנו עברנו ממקום למקום, בכך שקיבלנו תמיכה וכסף מצד השלטונות. אנחנו היינו מצליחים בזה שמצאנו איזו פינה שהיא פחות או יותר פנויה מאנטישמיות.

אבל העולם המודרני הפך לעגול, ואנחנו כבר לא נוכל למצוא מקום שהוא שקט. ובכלל, כל התהליך מאורגן בכזאת צורה כדי לדחוק את היהודים לפינה.

הערה: בזמן גירוש היהודים מספרד, חלקם הסתתרו בתורכיה. והסולטן התורכי אמר אז, עד כמה מלך ספרד היה טיפש, בזה שזרק את הנכס היקר ביותר שלו. תורכיה קיבלה את היהודים בשמחה, בכך שהבינה שהיא רק מרוויחה מזה. אבל היום התורכים מאשימים את היהודים ודורשים לגנות את פעולותיה של ישראל.

תשובתי: לכולם נהיה ברור, שכבר אין לאן לברוח והגיע הזמן לביצוע המשימה שלנו.

מתוך התוכנית "אנטישמיות" מס' 21, 21.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לאיזו מטרה חזרנו לארץ הזאת? 
66 שנות ציפייה עם תקווה לעולם חדש
המקום של היהודים על אדמת ישראל בהתאם לחוק הטבע