קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
נאמר: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", אמרה זו כוללת את כל המסלול של השינויים והתיקונים הפנימיים שלי.
קיים אצלי לא סתם רצון, אלא רצון רע. למה? – מפני שהוא אינו מכוון לבורא. אני לא מוצא חשיבות בהשפעה. אך האם זה באמת רע בעיניי לא להיות המשפיע? – הנה, להיות המקבל זה טוב בשבילי. והשפעה זה להיפך, מעורר בי דאגה. אז מה לעשות?
אין צורך לשנות את העולם, כי הרי העולם זה אני. כלומר, אני צריך לשנות את הערכים העצמיים שלי. עכשיו אני מעריך את האפשרות לקבל. בזה כל החיים שלי, העיקרון שלי, גישה אינסטינקטיבית ורציונלית לכל מעשׂה. והלאה אני חייב ליישׂם מהפכה פנימית, להעביר את החשיבות להשפעה במקום הקבלה.
בזה אני אדמה לבורא, אשתוקק, אתקרב אליו, אחשוב כיצד להשפיע לו, אהפוך את עצמי לכלי קבלה של השפע שלו: אני לדודי ודודי לי (כמו שאני לו, כך הוא לי). לשם כך ניתנה לנו התורה בצורה של תבלין, כלומר חכמת הקבלה שבסופו של דבר מאפשרת לשנות את סדר העדיפויות, בכך שמעמידה במקום הראשון את ההשפעה, ולא הקבלה.
מובן שאיננו יכולים אפילו לחשוב על משהו דומה, אנחנו דוחים את זה בידיים וברגליים. אפילו שקיימת אצלנו הזדמנות כזאת, אנחנו עוקפים אותה במרחק רב. ולכן נתנו לנו נשק לעזרה. בין אגואיסטים קטנים ומסכנים, הבורא יוצר חברה שמדברת על השפעה ואהבה לזולת. למה רק דיבורים? – מפני שכל השאר נמסר לידי האדם.
הוא צריך להתחיל בעצמו להסתכל על החברים בצורה אחרת, לא לחייב אותם להשפעה, אלא לשנות את היחס כלפיהם. בחיצוניות הם יישארו "נואמים", אך לכל אחד קיימת הזדמנות להבחין בגלותם השפעה, אהבה לזולת, איחוד הלבבות. כל אחד חופשי לראות בקבוצה את מה שהוא רוצה. אם האדם מבין שזו ההזדמנות שלו, אז את ה"דיבורים" של החברים הוא מקבל כדבר החשוב ביותר בחיים, כערך עליון. ופתאום החברה מתחילה להשפיע עליו, למלא אותו בהכרת חשיבות הבורא, ההשפעה.
תיקון מלאכותי מביא תוצאות מעשיות, והאדם מזמין על עצמו את הכוח המתקן של התורה, את האורות. כל התהליך הזה בידיים שלו, הוא אינו זקוק לכלום: הבורא סיפק לו רצון והביאו לקבוצה, ואת כל השאר הוא בונה בעצמו, מבלי להכריח אף אחד.
הכול תלוי ביחס. ישנם כאלה שמתייחסים לקבוצה מעמדה של תועלת אגואיסטית, ואחרים "מרוויחים" עליה הכרת חשיבות ההשפעה. בין שתי האפשרויות האלה קיימות עוד הרבה גרסאות ביניים. וכאן נמצאת הבחירה החופשית של האדם: האם הוא מקבל את הקבוצה כאמצעי להעלאת גדלותו של הבורא בעיניו?
