קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מתי היצר הרע מתחיל להפריע לאדם?
תשובתי: כשהוא יחליט לעצמו שזה רע. תחילה אינני מחשיב את האגואיזם שלי כמשהו רע. להיפך, אני כולי לרשותו. הוא עוזר לי, מוסיף הרגשה לחיים ובלעדיו אני דועך.
אם האדם מאבד את התיאבון עקב מחלה, אז מנסים לשכנע אותו שיאכל משהו. איבוד של חשק מיני, מנסים לרפא בכל מיני תרופות. האדם אינו יכול לחיות ללא תענוגים, הוא חייב לקבל הנאה. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושׂכלות, בזה מסתכמים כל החיים שלי, ומכל זה אני רוצה לקחת נתח לעצמי. כשאני מאבד רצון ליהנות, אני נכנס לדיכאון, מוכן למות.
לכן, כשרוצים להוציא את האדם מהעולם שלנו, נוטלים ממנו את התענוג והוא מרגיש שאין לו עבור מה לחיות. מהרצונות הקיימים הוא אינו יכול להפיק הנאה. אז ממה ליהנות?
אך יחד עם זאת נותנים לו ניצוץ של רצון רוחני גבוה יותר, וכך מכוונים אותו אל חכמת הקבלה, אל האמצעי שיעזור לו להשׂיג תענוג חדש. מביאים את האדם לקבוצה, תחילה הוא חושב שמחכים לו תענוגים עוד יותר חזקים ואגואיסטיים: "הביאו לי לכאן מלאכים, גלו לי את העולם העליון, הביאו את הבורא על הצלחת…". כפי שכתב בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר, עד למדרגה שנקראת "י"ג שנים", האדם מוכן לבלוע את כל העולם הגשמי, ומ-"גיל שלוש עשרה" הוא מתחלף לתענוגים של העולם הבא. וזה מובן, כי הרי איננו יכולים לצאת לרוחניות ללא רצון מפותח שמוכן לבלוע הכול ולשלוט בכל. אני דורש שהבורא ישרת אותי ואני מציג כלפיו טענות: "למה הוא ברא את העולם באופן כזה? למה הוא לא ממלא אותי כפי שצריך?".
אך אחרי הכול, כשממשיך בדרך, האדם מתחיל להבין עד כמה הוא מנוגד לבורא. לזה מביא אותו דווקא הרצון האגואיסטי הגדול. כך זה גם בעולם שלנו: גנב קטן בכלל לא מחשיב את עצמו לפושע. והנה גם אנחנו מחשיבים את עצמנו לחפים מפשע. אך הפושע האמיתי, המנוסה, כשהוא הולך לבצע שוד, מודה, בדומה לפרעה: "כן, הבורא הוא הצדיק, ואנחנו הרשעים".
לכן, כל עוד הרצון לא התגלה במלוא עוצמתו, אין האדם יכול לראות שהוא טיפש. זה בכלל לא פשוט לגלות שהבורא ברא את היצר הרע. כמה בני אדם בעולם יגידו לך שהם רעים? – להיפך, כולם צדיקים, ללא שום חטא וכמעט קדושים. נדרשת עבודה רבה, מאמצים גדולים, אור גדול מלמעלה, כדי שהאגואיזם שמתגלה באדם יראה לו באופן מוחשי את הרע שלו. נוסף על כך את הרע הזה אנחנו מגלים ביחס לבורא, ולא כלפי אנשים אחרים. מסתבר, שאני טיפש בהשוואה לבורא, לתכונת ההשפעה. אני מגלה שהרצון ליהנות עצמו, הבקשה לקבלה ולא להשפעה, השׂנאה כלפי כולם, הרצון לנצל את כולם – זהו הרע.
