מדוע הבורא זועם?

סיכום קצר של פרשת השבוע, פרשת "חוקת", פרק א':

עם ישראל ממשיך במסעותיו במדבר ומגיע לקדש הנמצאת במדבר צין, היכן שהעם מתחיל להתלונן על מחסור במים. משה ואהרון פונים בעצה לבורא, והוא מצווה עליהם: לבקש מהסלע, לעיני כל העדה, לתת להם מים. אך במקום לבקש מהסלע, הם מכים בו. דבר זה גורם לזעם אצל הבורא, והוא מוציא את גזר דינו, הם חייבים למות במדבר ולא להיות בין אלה אשר יכניסו את העם לארץ ישראל.

שאלה: אם הבורא נותן לנו את הנקודה שבלב, ובעצמו מעביר אותנו דרך כל המצבים, מדוע הוא זועם?

תשובתי: מובן מאליו שהבורא מלכתחילה יוצר לנו את כל הבעיות. הוא שׂם לנו רגל בכל צעד, ואין אף אחד אחר. באופן האכזרי ביותר הוא תחילה מבצע את הרע, אחר כך צועק, מעניש אותנו, ואחר כך מציע: "טוב תעשו בצורה שונה, יהיה לכם טוב יותר", אך גם במצב ה"טוב" הזה שוב הוא עושה לנו עוד יותר גרוע, ושוב מעניש.

למה הוא זועם? הזעם הזה הוא התיקון. הכוונה היא שהאדם מרגיש בתוך עצמו את התנהגות הבורא, מאחר וכך האדם בנוי. איננו יכולים להגיע ליחסי גומלין עם הכוח העליון, עם המתרחש בו, הרי בבורא לא מתרחש דבר, הוא נמצא במנוחה מוחלטת. אך מאחר שעדיין איננו נמצאים במצב המתוקן והשלם, המציאות שלנו נחלקת  ל"אני"  ו"מחוץ לי",  "אני"  ו"העולם הסובב", "אני"  ו"העולם הרוחני", "אני"  ו"הבורא". אך כל מה שכביכול חיצוני עבורי הוא בעיקרון אני, רק בינתיים זה נדמה לי כנמצא מבחוץ.

לכן כל ההתנהגות של הבורא, שמצטיירת בתוכי בצורות שונות, הן התכונות שלי שבהן כך אני מתאר אותו. אם אני אתקן את עצמי, אראה שמהבורא נובעת רק אהבה, ושום דבר חוץ מזה. אך כל עוד הרצונות החיצוניים שלי אינם מתוקנים, הם מביאים לי או הרגשה שהעולם הוא רע, או הרגשה שהבורא הוא רע.

מתוך שיעור זוהר על פרשת השבוע, 14.06.2010

רשומות קודמות בנושא:
אל תכו את המחשב, הוא דומם…
בחיפושים אחר יסוד מוצק
הכול יחסי באופן מוחלט!