קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס בנובוסיבירסק. שיעור מס' 2
שאלה: איך אנחנו עובדים בקבוצה כדי לחדד את הכוונה שלנו ולהשיג את הרצון הנכון לעלייה?
תשובתי: את המצב של העלייה מהעולם שלנו לעולם אין סוף אנחנו צריכים לתאר לעצמנו כמשהו שמושג עכשיו, ברגע הזה. אנחנו כל הזמן משחקים בו: בקבוצה, בסדנאות. אנחנו כל הזמן מתארים אותו לעצמנו כמצב הרצוי. אני רוצה כל הזמן להיות כלול בו, זוהי המטרה שלי בכל תנועה. רק אם אנחנו מתארים לעצמנו לפנינו את המטרה הזאת, אז אנחנו מזמינים ממנה על עצמנו השפעה מועילה וטובה של "האור המקיף".
זהו חוק פיזיקה. במידת ההשתוקקות שלי אני מזמין על עצמי את כוח האור והוא פועל ומשפיע עליי ומתקן אותי, בכך שמושך אותי למצב החדש.
שאלה: כלומר אנחנו צריכים לראות את החברים שלנו כגדולים, אפילו אם אני לא מסכים איתם ולא מרגיש שהם באמת כאלה?
תשובתי: ודאי! מה זה קשור כאן אם אני מסכים או לא? מי אני בכלל? אדם קטן אפסי מקולקל ולא מחונך, שאין לו שום השגה בעולם הרוחני. אני מעביר ביקורת על החברים מפני שכך נוח לי, מתוך התכונות האגואיסטיות שלי. נדמה לי שכולם לא צודקים, שכולם רעים. ודאי שאני בשום פנים ואופן לא צריך לקבל את כל מה שאני רואה ושומע, שכך זה הם עצמם.
להיפך, אני צריך להבין שביני לבין הקבוצה נמצא האגו שלי. אני רואה אותם דרך האגו ומקבל מהם הכול דרכו.
כלומר, מי הם עבורי ומה ניתן לי כאן, אלה הן שאלות שאינן ניתנות לפתרון, עד שאני אבטל את האגו שלי.
אבל כאשר אני אבטל אותו, אז אני אוכל לראות מה למעשה נמצא מולי. ואז אני אראה שזהו הבורא! לא החברים ולא הקבוצה, אלא הבורא! אני אראה מצב מושלם לחלוטין.
ועכשיו, כאשר אני מנותק מהם בתוך האגו שלי, כאשר אני נמצא בסוג מסוים של "גולם אגואיסטי", איך אני יכול לשפוט מישהו?
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בנובוסיבירסק, 07.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להאמין או לשחק?
מה מפריע לנו להתחבר?
מעבר מדורג בין ההווה לעתיד
זה האמצעי לעבודה המקודשת.