מבט אובייקטיבי על המתרחש

שאלה: ילד שרוצה להיות מעצב, משתוקק למטרה הזאת ולכן משחק בה. אבל כאשר אנחנו מתחילים, למשל, לעבוד עם קבוצה במפעל ומתחילים ללמוד, לדמיין או לשחק, אז לקבוצה הזאת אין מוטיבציה, אין צורך ונחיצות להפוך להיות אינטגרליים, לבטל את עצמם. יתרה מכך, הם סבורים ש"העולם הוא זה שמקולקל, ואני הרי טוב!".

תשובתי: זה לא חשוב. כי אנחנו הרי לא עורכים סדנאות למתחילים. תחילה עורכים איתם שיחות עם שאלות ותשובות. אני לא מקדם בברכה דיונים וויכוחים, מפני שהם כבר צריכים להתבסס על זה, שלאנשים כבר קיים ידע רציני. לכן המערכת שלנו מורכבת מלימוד ומסדנאות.

באופן כזה, החלק הראשון, הוא מידעני, שבו אתה על ידי זה שמראה כל מיני קליפים ותמונות, מסביר למשתתפים בדוגמאות ספציפיות מה קורה עם הטבע, איתנו, לקראת מה אנחנו מתקדמים, עד כמה זה הכרחי ונחוץ שכל זה הוא למען ההצלה שלנו.

המוטיבציה כאן היא פשוטה מאוד: מיום ליום אנחנו מגלים איום יותר ויותר גדול מצד העולם הסובב אותנו, מצד הטבע, וכולי. אם אנחנו לא נתאחד בצורה רצינית ואינטגרלית, אז על חיינו מאיים אסון אקולוגי שמגיע מכל העולם הסובב, ולא רק מהחברה האנושית.

מה גם, שצריך להסביר, מבלי לאיים, אלא להזמין כל מיני מומחים או להראות ראיונות מעניינים איתם, שבהם הם יסבירו על הנחיצות של שיתוף פעולה אינטגרלי הדדי בין בני אדם ובינם לבין הטבע.

אנחנו צריכים לתת להם תמונה כללית של המתרחש.

אני מבין טוב מאוד שהאדם רחוק מאוד מהתמונה הכללית הזאת. הוא לא דואג לשום דבר, חוץ ממה שמדאיג אותו ברגע הנוכחי, ולא רוצה לראות מעבר לאפו. והוא צודק! כך הוא נברא! לכן הוא רואה לפניו עולם עצום, שכביכול לא תלוי בו, אלא הוא רק כלול בתוכו מפני שהוא צריך לחיות את חייו ולא יותר מזה.

אבל כאשר, מבלי לאיים, אלא מתוך שיטת החינוך, אנחנו מראים שהצרות כבר מתדפקות על דלתו, אז הוא מתחיל להרהר ולחשוב על זה.

שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
ללמד את האנושות על אינטגרליות
במקום התלות האגואיסטית