דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לתמרן בין ה"מלאכים" וה"שדים"

לתמרן בין ה"מלאכים" וה"שדים"

בעל הסולם, "מאמר החירות": "למרות שכחותינו חלשים מלעמוד כנגד גורם הראשון, שהוא ה"מצע", עם כל זה, יש לנו היכולת והבחירה החפשית, להגן על עצמנו משאר שלשת הגורמים, שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות, ולפעמים גם בחלקו הכללי, דהיינו על ידי הרגל, שקונה טבע שני כמו שנתבאר לעיל".

אני מרגיש סוגים שונים של השפעות, ועל אף שאינני יכול להתנגד להן, אני יכול "לשחק" עם "הצירופים" שלהן, "לתמרן" ביניהן ולהחליט משהו. אבל מה בדיוק?

על אף שהפעולות שלי מאולצות, יש גורמים שונים יכולים לעורר אותן. אם היה רק גורם אחד, לא הייתי יכול לעשות שום דבר, וכשיש שני גורמים, אני יכול לכוון את היחס ביניהם, להשפיע על מאזן הכוחות. על ידי זה יש לי אפשרות להשפיע על הגורל שלי, על השינויים שבי. הרי עכשיו קיים ה"אני" שלי, שמקבל את ההחלטות.

וכאן טמונה בעיה פילוסופית גדולה. דווקא היא אילצה את בני האדם לחלק את המציאות לטוב ורע. כוח אחד הוא בלתי נתפס, בלתי מושג – ורק ריבוי כוחות, לפחות מינימלי, מאפשר לפעול, "לתמרן" ביניהם. גם אם מכירים בקיומו של כוח עליון, לפחות שישלטו תחתיו בנפרד "מלאכים" ו"שדים" מסוגים שונים.

אבל אנחנו רואים שבעבודה הרוחנית הבעיה הזאת נפתרת בצורה אחרת לגמרי: האדם נמצא תחת סוגים שונים של השפעות מצד הבורא וביניהן הוא יכול להעדיף זה על זה. עדיין לא ברור לנו כיצד זה קורה, אבל אנחנו רואים שכאן נמצא הפיתרון לבעיית השתתפותנו העצמאית בתהליך.

שאלה: מסתבר שאני מנסה לשחק עם הסיבות, על אף שבאמת אין לי שליטה עליהן, מפני שאני בעצמי תוצאה.

תשובתי: אני יכול לשנות השפעה כלשהי על עצמי, ועל ידי זה נעשה גורם נוסף. אני מכניס לתוך חוקי הטבע את הגורם שלי ורוצה לדעת מה אני מעורר על ידי זה. כך אני באמת יכול להחליט משהו וללמוד תופעות חדשות. אפשר לעשות את זה דרך המחקר המדעי ודרך המחקר הרוחני: בעזרת הגורם שלי אני מתחיל לחקור את הכוח העליון.

לשם כך אני בעצמי צריך להיות מורכב משני כוחות. ויש לי אותם: מצד אחד, האגו, שהוא עזרה גדולה, ומהצד השני, הקבוצה, שבה מסתתר הבורא, האור העליון. ביניהם, בהתנגדות ביניהם, נולד האני שלי. כך אני מגלה את הבורא – לפי המידה שאני מצליח לחבר בתוכי את שני הכוחות. באחד מהם אני מסוגל לגלות אותו. אנחנו חייבים את השילוב ביניהם.

העניין הוא, שאת המושג "אחד" מגלים מעל החומר ומעל האור. האור הוא מידת ההשפעה, החומר – הוא מידת הקבלה, והבורא שמעליהם – זאת המודעות, מחשבת הבריאה, ולא הכפילות של כוחות הטוב ורע, האור והחושך, ההשפעה והקבלה. זאת אפילו לא השפעה, אלא הרצון להשפיע שקודם לה.

בתוך הרצון הזה ישנם חלקים שמנותקים מההשפעה עצמה. אני רוצה להגיע אליהם, להכיר מיהו הבורא, לא ביחס אליי, אלא מיהו בעצמו. בקבלה זה נקרא "עצמותו" – מהות הבורא שאליה אין לנו גישה היום, על אף שגם אותה אנחנו רוצים להשיג. לשם נמשכת הסקרנות שלנו.

אם כך, עליי לבנות את כל התנאים, כמו במעבדה – לבנות שדה מחקר. הכול נובע מהבורא, אך ההשפעה שלו מקיפה אותי מכל הכיוונים. ואני מחפש את מקומי, מחפש את האפשרות לגלות את הבורא בעזרת הניסוי הזה. בעצם, אנחנו תמיד מתנהגים כך כשאנחנו חוקרים משהו חדש. צריך רק לסדר את הכול במקומו, להבין במה אנחנו עוסקים, עם מה יש לנו עסק, וכיצד אנחנו מגלים את התוצאה.

ובעקרון, מאחורי כל ניסוי אנחנו מגלים יחס, נוסחה, קשר בין התופעות. יותר מזה, אנחנו מגלים את ההיגיון שמסתתר מאחוריהן. נמצאות לפנינו לא סתם עובדות יבשות, שמשאירות אותנו באותה הדרגה שבה גילינו אותן. לא, אנחנו תמיד מחפשים את הסיבה: מדוע הן קשורות דווקא כך? מה מחייב אותן לזה? מהי הסיבה? מאחורי כל תופעה שמתגלה לי בחומר, אני רוצה לראות את מה שהוליד אותה, את החלק העליון של הפרצוף. אני רוצה לדעת את סיבת הנתונים שהתקבלו – דווקא הסיבה הזאת היא התוצאה האמיתית של הניסוי.

לכן, בעבודה הרוחנית שלי אני מפתח יחס "מעבדתי" כזה למציאות. ה"מעבדה" במקרה הזה היא אני עצמי, אך הגישה נשארת מדעית לחלוטין.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 22.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מי מנענע אותי?
הוא בכל מקום. אז איפה אני?
רק הקבוצה ממקדת אותך בעיקר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest