הטבע בכל מקרה ינצח

שאלה: למה נאמר, שבדור שלנו נמצא האגואיזם המקסימלי? נדמה לי, שבכלל אין לנו שום אגואיזם, אנחנו פשוט כבר לא רוצים שום דבר…

תשובתי : אבל זה לא מפני שבדור שלנו אין אגו. בהתחלה, כשהתחלנו את ההתפתחות שלנו לפני אלפי שנים, לא היה לנו אגו. ועכשיו האגו אינו מורגש, מפני שהוא סיים את גדילתו איפשהו בשנות ה-60 ומאז הוא כמעט ולא מתפתח.

מפני שהאגואיזם אינו משתנה, אנחנו מרגישים כאילו הוא הגיע לסיומו. אנחנו חיים היום כמו על אוטומט, ללא רצון מיוחד וללא אותה ההתלהבות שהייתה לנו פעם. איפה כל התוכניות הקודמות של התפתחות החלל, שגרמו לנו להתפעלות, לפריצה במדע? – אין שום דבר, הכול כבר הסתיים.

אבל זה לא אומר שהאגואיזם לא קיים. פשוט הגענו למקסימום שלו. אין לו לאן לגדול הלאה כמו קודם, והוא מתחיל להתעגל.

לפני כן האגואיזם היה אישי, אינדיבידואלי, כמו הדחפים שבכל אדם. ובזמננו הוא הופך לעגול, ואנחנו לגמרי מפסיקים להרגיש אותו. אין לי יותר לאן לרוץ, האגו שלי לא מושך אותי לשום דבר. האדם מסכים לקיום הבהמי, ואין לו יותר צורך בכלום, רק שלא ייגעו בו. אין לו יותר לאן לשאוף כלפי מעלה, כי ההתפתחות האגואיסטית הרי הסתיימה.

אבל חוץ מזה, זה הופך למסובך ומורכב, מפני שהעולם נעשה עגול, והכול פתאום נעשה מקושר זה לזה. בעבר האדם פשוט לא רצה שום דבר ושום דבר לא הדאיג אותו, רק שיעזבו אותו במנוחה, העולם כביכול נפל לתרדמה. אבל פתאום מגיע העולם האינטגרלי, התלות ההדדית שלנו זה בזה, שלא נותנת לנו להירדם.

כי מה אנחנו רצינו בשינה הזאת? – שיהיה לנו הכול בשפע: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, טלפון חדש עם פונקציות משוכללות יותר. אנחנו לא חיפשנו משהו גבוה יותר, אבל בכל זאת רצינו ליהנות את עצמנו במשהו, ולא סתם למות. רק שלא היינו מוכנים להשתוקק לאן-שהוא, אלא רצינו שהכול יגיע בעצמו היישר אלינו.

אבל כדי להוציא אותנו מהתרדמה היחסית הזאת, מתחילים לגלות לנו את העולם העגול, ובכך מאלצים אותנו להתעורר לקראתו. וכאן מופיעה בעיה אחרת, שאותה העולם עדיין לא מבין. הוא כבר רואה את התופעה הזאת, אבל לא תופס שזהו מצב בלתי נמנע, שאליו אנחנו חייבים להיכנס.

אנחנו מסכימים ליצור קשרים בין הבנקים, בתעשייה, בחקלאות, בין המדינות והתרבויות. אבל לא מובן לנו שאנחנו צריכים ליצור את הקשרים בינינו לבין עצמנו. והמשבר מכוון אותנו דווקא לזה, כדי שזה יגיע לכל אחד. אנחנו עצמנו צריכים להיות מחוברים מבפנים, ולא הבנקים שלנו, התעשיות ושאר המערכות החיצוניות.

בני האדם עצמם צריכים להתחבר הדדית לרשת אחת. על ידי המשבר הזה, הטבע מעורר בנו צורך בערבות הדדית, אנחנו פשוט לא מבינים את זה בינתיים. והוא יחייב אותנו לזה, כמו שכתוב על מעמד הר סיני: או שתגיעו לזה מרצונכם, כלומר בדרך האור, בדרך התיקון, או שכאן יהיה מקום קבורתכם.

אתם עוד תראו מה יהיה. הטבע בכל מקרה ינצח.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
סליחה חביבי, אבל החגיגה נגמרה…
הטבע אינו סובל חוסר איזון
זהירות, ילדים!