לשמוע את קולו של הבורא

"ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו" (נשא, ז', פ"ט).

מדובר על מצב של מגע רוחני של נקודת "משה" שבאדם עם הבורא.

"קול" זו דרגת השגת הבורא על ידי הנברא. הוא מתגלה בין שני הכרובים, דמויות של ציפורים, בקצוות של הכפורת אשר על ארון העדות, שמסמלים את הקווים ימין ושמאל: תכונת חסדים (רחמים) ותכונת דין. כששני הקווים מתקרבים ביניהם, האדם מחבר בתוכו את תכונות ההשפעה והקבלה, את האגואיזם והאלטרואיזם, שעובדים במשותף לאותה המטרה היחידה. יחד עם זה, האגואיזם מועך את עצמו תחת תכונת ההשפעה והאהבה.

בזכות הנוקשות והייסורים, הוא יכול עכשיו באמת להעריך את הקשר, האהבה, שיתוף הפעולה ההדדי ואת ההדדיות שמופיעה אצלו עם הבורא. אחרת אי אפשר להעריך את המצב, פשוט בלתי אפשרי. אצל האדם לא מופיעות תחושות תואמות, וזה כמו לבקש מילד: "תנשק אותי". הוא מתקרב ואוטומטית נתקע לך בלחי, מבלי שירגיש עם זה שום רגשות.

הרגשות נוצרות רק אם דבר לא נשכח מהעבר, ואפילו מתגלה בצורה בהירה יותר. באותה מידה שבה מופיע העבר באדם, הוא יכול להניח מה מחכה לו בעתיד הקרוב, מפני שהעבר והעתיד צריכים להיות מאוזנים ומקושרים יחד בתחושה אחת של הבורא. והבורא מופיע בין שני הכרובים, שני הקווים המנוגדים, האגואיזם והאלטרואיזם. ביניהם נולד הקול האלוקי, הגילוי שלו. ורק נקודת משה שבנו, שנמצאת במגע עם הבורא, שומעת את הקול שלו.

"שמיעה" זו תכונת הבינה. השגת דרגת חכמה (ראייה) ממומשת דרך בינה, דרך תכונת ההשפעה. כשהאדם עולה מתכונת הבינה לתכונת החכמה, מתרחש גילוי הבורא, המגע איתו.

"אוהל מועד" מסמל תכונות יותר חיצוניות שהאדם צריך לתקן בתוכו. כשמגלים בהדרגה את נקודת משה, אנחנו מתחילים יותר ויותר להתעמק לתוך התכונות הפנימיות שלנו, אותן מסמל ארון הקודש, השומר בתוכו את ספר התורה, הכפורת מעל ארון הקודש, שני הכרובים בקצוות של הכפורת, שביניהם מופיע קול הבורא. כל אלה הם סימנים של תיקונים פנימיים, אותם אנחנו צריכים לבצע בהדרגה ולבוא למצב של מגע עם הבורא, כשמתגלה לנו הגילוי שלו בצורה של הבנה, הכרה, השגה, שמובילים להתקרבות שלנו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 28.1.2015