לקפוץ מתוך העור

אם אנחנו רוצים להרגיש את העולם האמיתי שבו אנחנו חיים, אנחנו צריכים לפתח את הרגשות שלנו. ואז נתחיל להבחין בהדרגה עד כמה העולם שלנו, שמצטייר בחמשת החושים הגופניים, ה"בהמיים" שלנו, הוא מוגבל. הוא תלוי בחושים האלה וקיים כל עוד הם קיימים. כלומר, הגוף הוא הרצון האגואיסטי המוגבל, שמתקיים לזמן קצר ביותר. שוב ושוב האדם חוזר בגלגול ומתפתח ברגשות שלו. וכל זה – כדי לעורר אותו, בסופו של דבר, לפתח רגשות בדרגה האנושית, בדרגת ההידמות לבורא, כלומר, לפתח בתוכו את הרגשת הבורא.

וגם ההרגשה הזאת נוצרת מהתפיסה בחמשת החושים, אבל יחד הם כבר יוצרים את הרצון האלטרואיסטי, המשפיע, שקולט בתוכו את מה שנמצא מבחוץ. אנחנו תופסים היום רק את מה שנמצא בתוכנו, ואילו החוש הרוחני קולט את המציאות החיצונית, בהתאם לחוק השתוות הצורה.

כשהאדם מכייל את הרגשתו הפנימית, הוא מתעלה מעל הרצון האגואיסטי שלו אל הרצון המנוגד לו: אל ההשפעה. רק כך הוא יוכל להבין את ההשפעה, כמנוגדת לעצמו. לפי מידת העלייה הזאת הוא מתחיל לקלוט את מה שנמצא מחוץ לו, וכך הוא מגלה את העולם החיצוני.

מה יעזור לי להרגיש את העולם החיצוני הזה? – תרגילים. אם אני שומר על קשר עם בני אדם אחרים, עם החברים לקבוצה, אם אני מרגיש אותם בתוכי, מתחבר איתם – אז אנחנו מתחילים לעורר זה את זה כדי להרגיש שהחבר חשוב לי יותר מעצמי. בזכות זה אנחנו מתקרבים להרגשה החוץ-גופית. כי העולם הרוחני הרי נמצא "מחוץ לעורנו".

אז איך אני יכול "לקפוץ מתוך העור שלי"? – בעזרת הקבוצה. אלה אנשים מיוחדים שגם כן רוצים להרגיש את המציאות מחוץ לגופים הבהמיים שלנו. המציאות הזאת נקראת "העולם הנצחי", היות והיא אינה מוגבלת על ידי הקיום הגשמי וחמשת החושים הגופניים. וכמובן, אני מתחיל להעריך את החברים האלה, כי הם הרי עוזרים לי לרכוש את הנצחיות. בזכותם אני יכול לפתח רגשות שאינם תלויים בגוף שלי ולהתעלות מעל ה"אני" הנוכחי שלי. זוהי הקבוצה.

ולשם כך נשברה הנשמה הכללית. הכמות הגדולה של הנשמות הפרטיות והגופים הפרטיים בעולם שלנו מאפשרת לנו לפתח בתוכנו בכוחות עצמנו את ההרגשה החיצונית הרוחנית. בסופו של דבר, כל חכמת הקבלה נועדה רק כדי לעזור לנו בכך.

וכך אנחנו רוכשים את הגוף החדש, הגוף של הנשמה. גם בו קיימים חמישה חושים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. במילים אחרות, מדובר על רצון לקבל בעל חמש דרגות של עביות. בגוף הזה אנחנו מתחילים לחיות את החיים האמיתיים, שנמצאים כבר במדרגת ההשפעה שאינה ברת-חלוף ואינה דמיונית כמו העולם הזה.

והמציאות החומרית הנוכחית "מתמוססת" בתוך האדם בהדרגה. לא מפני שהגוף הגשמי שלו מת, אלא מפני שהוא מתרומם מעל להרגשה הזאת. ככל שאנחנו מתקדמים בתוך המציאות הרוחנית, העולם הזה נעלם מתפיסתנו. הוא מלכתחילה הצטייר בדמיון שלנו, כדי שעל ידי זה שנדחף את עצמנו ונתנתק ממנו, נגלה את עולם האמת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 20.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הרגש הוא כל העניין
בשביל מה כל זה קיים?!
תציירו לכם את העולם העליון