לקבל במתנה את האין-סוף

שאלה: לאחר הכנס קיבלנו ב"מתנה" ריחוק, כבדות ועייפות. מאחר ובמידה כל שהיא, תוצאת ההישג היא של הכלי הכללי, האם יכול לקרות מצב שבו חברים מסוימים יקבלו הכבדה ועייפות חזקות עד כדי כך שהן יזרקו אותם מהדרך הרוחנית?

תשובתי: כמובן. למה לא? כל אחד מקבל מידה מדויקת של אורות כנגד הכלים/הרצונות. אף אחד אינו מקבל את זה סתם כך, אין כאן שום פרוטקציה. הכול בהתאם לאיזון בין הכוחות והרצונות, כי אנחנו הרי נמצאים במערכת חוקים. ועל אף שאנחנו אומרים שכך או אחרת זה נעשה על ידי רצון הבורא, אלה בסך הכול מילים. אבל אם אתה נמצא במערכת חוקים, אז לא ייתכן שהוא פתאום ירצה לעשות כך או אחרת.

האור נמצא במנוחה מוחלטת. והרצונות משתנים בהתאם לעביות, בהתאם לרשימות שמתגלות בהם. לכן אין כאן איזשהו רצון מיוחד מלמעלה, שהיה עושה כך או אחרת. ובכך שאנחנו מתפללים ומבקשים, אנחנו מכינים את הרצון שלנו, שהוא יהפוך להיות יותר חד, ואז הוא יתפוס יותר.

אנחנו מתפללים, כלומר דנים את עצמנו. זהו הפרוש הנכון של המילה "להתפלל": כשאני עושה משהו עם עצמי, ולא איתו. על מי אני משפיע על ידי הבקשה שלי? בתפילה שלי אני חושב איך אני צריך להשתנות כדי לקלוט ממנו את כל הטוב, כי האור העליון הוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים", לא באים ממנו שום שינויים.

לכן, אם חלק מהחברים שלנו נזרקו מהדרך לאחר הכנס, וחברים אחרים ירדו, התעייפו קצת או נכנסו לבלבולים, זה אומר שכל אחד מקבל עכשיו הכבדת הלב בהתאם לכלים שלו. אם הוא יתגבר על ההכבדה הזאת ויחזור לאותה ההתפעלות וההתרגשות שהרגיש בכנס, אז הוא יגלה את הנשמה. בפועל!

הרי בכנס הוא השיג את נקודת האיחוד, ולאחר מכן זרקו אותו בכוונה מתוכה אל המעגל החיצוני שלו. אם עכשיו הוא חוזר לאותה נקודת הקשר, אז כל המעגל החיצוני הזה מצטרף לאותה הנקודה, והיא כבר מצמיחה "בשר", יש לו כבר כלי, עביות של הרצון. בתוך העביות הזאת הוא יגלה את עולם אין-סוף. זו תהיה המדרגה הרוחנית המינימלית הראשונה שלו, אבל בהרגשה שלו היא תתגלה כאין-סוף.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מבוא לספר הזוהר", 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
למה טוב לי?
בחזרה אל האיחוד
לרדת כדי לרכוש רצון חדש