קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו לא מתארים לעצמנו, עד כמה המרחק בינינו לבין הבורא והמרחק בינינו לבין הזולת, זה אותו הדבר.
אנחנו מכנים את הזולת "זולת", בעוד שהוא נמצא באותו המרחק מאיתנו כמו הבורא. באותו המרחק!
תנסו להגיע לזולת לא באופן פיזי, אלא באופן פנימי, ואתם תגלו את אותה התהום. לכן אנחנו לא מעריכים את מה שדרוש לנו. "בשביל מה אני צריך את הזולת? מסתובבים פה כל מיני דמויות…". אנחנו לא מתארים לעצמנו, שזהו המדד המדויק בהחלט של היחס שלנו לנסתר שבטבע. הבורא נסתר ממני בדיוק כפי שנסתר ממני החבר.
תתארו לעצמכם, עד כמה אנחנו עדיין לא גילינו את התהום הזאת שבינינו. אנחנו כל הזמן מכבים אותה, ממלאים אותה במשהו שטחי, ואילו את התהום השחורה והענקית אנחנו אפילו לא רואים.
אבל, אם אתה עובד בצורה רצינית בקבוצה, אז במידת העבודה שלך אתה מתחיל להבין, שצריך להכות דווקא בנקודה הזאת, כאן אתה עתיד לגלות הכול. רק לא לשכוח, שעל ידי הבירור של היחסים עם החברים אתה מברר את היחסים עם הבורא. סוף המעשה חייב להיות בו, אז אנחנו נקבל את האור העליון.
בכך טמון כל השוני בין חכמת הקבלה לבין שאר השיטות, משום שכאשר אנחנו מגיעים לסוף המעשה שנפגש בכוח העליון, אז אנחנו מקבלים משם את האור העליון שמשנה אותנו. העיקר הוא לא לשכוח שכל הפעולות שלנו מכוונות לכך, שבסופו של דבר להתקרב אליו, לכוח העליון הזה, להפוך להיות דומים לו, להתמוסס בתוכו, לפעול כמוהו, להשיג לפי דרגה שלו, לגלות, להתחבר, כל זה כדי שכל החלק הפנימי שלי יהיה שווה לו לחלוטין.
מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תתפוס את הנחש בראש
מי זה "חברך"?
עובדים עם החברים, מתכוונים לבורא
