לפתוח את הדרך אל האור

שאלה: בכנס אמרת, שהבעיה שלנו היא שאנחנו עדיין לא מצליחים לקשור את כל הכוונות יחד – אני, שצריך להיתקן, החברים, הבורא, העולם. מה הן התחנות בדרך לכוונה אחת מאוחדת שמשלבת את כל המרכיבים?

תשובתי: אנחנו צריכים כל הזמן לעשות בירורים פנימיים על מה אנחנו חייבים לחשוב, אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב. על זה כתוב: "שב ואל תעשה, עדיף", כי אם אתה לא יודע מה לעשות, אז אתה יכול לעשות עוד יותר גרוע. זה כמו לתת כוח בידיו של ילד קטן או לאדם שלא מבין מה הוא עושה, הוא רק יכול לגרום נזק.

לכן, מצד אחד, זה נסתר מאיתנו כדי שלא נזיק לעצמנו ולאחרים. ומצד שני, איך אנחנו בכל זאת יכולים להתקרב למעשה הנכון? – יוצא, שאנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על הכוונה הנכונה ורק במידה הזאת אנחנו נוכל להתקרב אל האור. ישנם מסכים, שמסתירים מאיתנו את האור, אך ורק מפני שהרצונות שלנו הם לא נכונים. ברגע שהרצון מתקרב למצב הנכון, אז המסכים האלה נעלמים.

לכן, כל אדם צריך כל הזמן לבדוק בתוכו, על מה באמת כדאי לו להשקיע את הכוחות. החיים עצמם עוזרים לנו בזה, העולם עוזר לנו. הייאוש הכללי, חוסר המטרה, הבלבול, כל מה שהעולם שרוי בתוכו. כבר לא רק שלא צוחקים עלינו, כפי שזה היה לפני עשר עשרים שנה, ובכלל, בכל הדורות במשך אלפי שנים, אלא להיפך, זהו, עכשיו הגענו לנקודת החשבון שכבר אין ברירה. לכן אנחנו צריכים להראות לא רק לעצמנו, אלא גם לכל העולם, לֵמה כדאי להשתוקק, לֵמה כדאי להגיע, על מה אנחנו צריכים כוונות בזמן קריאת הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מה בונה בנו את האדם
כדי שלא נצטער על הזמן האבוד…
רגעי האור