קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חכמת הקבלה מדברת על כך, שהבורא הוא טוב ומיטיב. וכדי לממש את עצמו הוא ברא רצון לקבל שנקרא "נברא". הרצון לקבל הזה צריך להתפתח לפי המחשבה של הבורא, לפי התוכנית שלו, עד למצב שהוא יבין וירגיש את הבורא כטוב ומיטיב, כגדול.
זה רצונו של הבורא. המקובלים מסבירים לנו שזה לא מפני שהוא רוצה שאנחנו נכיר שהוא גדול וכל יכול, שאנחנו תלויים בו. הרי, מדובר בעליון, וברור שזה כך. העניין הוא, שבכך הבורא רוצה להעלות אותנו לדרגה שלו. זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעבור את המצב של הכרת הכוח העליון ולגלות איך להגיע לדרגה שלו. הבורא נהנה מזה שאנחנו משיגים אותו, כלומר, מגיעים לדרגה שלו. ולפי חוק השתוות הצורה, להגיע לדבקות עימו, זה להיות בדיוק באותן תכונות כמוהו.
השלב שאנחנו מתקנים את עצמנו נקרא "דרך התיקון", "סולם", או "עלייה במדרגות" של חמשת העולמות. את העלייה הזאת יכול הנברא לעשות אך ורק כשהוא יודע בביטחון שהוא צריך לעשות את זה. אז יש לו כוח לבצע.
מאיפה מגיע אליו כוח לבצע את פעולות העלייה מקבלה להשפעה, שזה נגד הטבע שלו? זאת אומרת, הנברא חייב להצטייד בהבנה, הכרה, הרגשה שהוא נמצא במצב רע, במצב אגואיסטי של קבלה, והוא צריך להגיע למצב טוב של השפעה, שזה לגמרי הפוך מהמצב שבו הוא נמצא.
אומרים לנו שאנחנו יכולים לעשות את זה אם נקבל עזרה מהבורא. האור העליון יכול להאיר עלינו ואז נתחיל לחשוב אחרת, שלקבל זה רע, ולהשפיע – זה טוב.
אם כך, שיעשה, שיאיר עלינו. הוא ברא אותנו ברצון לקבל, ועכשיו הוא יכול להאיר עלינו ולהפוך אותנו למשפיעים.
אבל הדבר אינו כך, הרי, אז אנחנו נפסיק להיות עצמאיים ונהיה כמלאכים, כלומר, כוחות שפשוט מבצעים פעולות מסוימות. ואנחנו צריכים בעצמנו להגיע לקביעת המצב, שלקבל זה רע ולהשפיע זה טוב.
קביעת המצב הפנימית הזאת נקראת "הכרת הרע", ולא חסר לנו דבר מלבד זה. רק להכיר את הרע ברצון לקבל ולהכיר את הטוב כנגדו ברצון להשפיע. ברגע שזה יקרה בי, אז ברור שאפסיק להשתמש ברע הזה, ברצון לקבל, במידה שהוא יתגלה כרע, ואתחיל להשתמש ברצון להשפיע שיתגלה כטוב.
אבל זה לא משחק ילדים: כשאני הולך לרופא והוא אומר לי שדבר מסוים הוא רע ודבר אחר הוא טוב, אני שומע ומבצע את עצתו.
אבל להכרת הרע אני חייב להגיע לבד. כלומר, אנחנו בעצמינו, ולא שמישהו זר יבוא אלינו ויגיד לנו זה רע וזה טוב. אני בעצמי חייב לברר, שדווקא הרצון לקבל הוא רע, והרצון להשפיע הוא טוב.
יש כאן עדינות מאוד מיוחדת שקשה אפילו להביע במילים. אני חייב כאן להיות ניטראלי למעלה מהבריאה, כי בבריאה כבר נקבע שהרצון לקבל הוא רע והרצון להשפיע הוא טוב, כי הרצון להשפיע שייך לבורא והרצון לקבל לנברא. אבל לא, אני צריך לעמוד כביכול לפני הבריאה, להסתכל על שני הרצונות הללו ומהנקודה הזאת הבלתי תלותית בדבר אני חייב לקבוע שהרצון לקבל הוא רע.
וזה נקרא "הכרת הרע" האמיתית. זה לא בא מהמוכן, לא משום שאני מקבל תענוג וייסורים ולכן אני בוחר באחד כרע ובאחר כטוב, כלומר, שאני בוחר מתוך הרצון לקבל שלי מה טוב ומה רע כל פעם, וזה משחק מכור מראש.
השופט, הבוחן שבי, חייב להיות לא בצד הבורא ולא בצד הנברא, אלא הוא חייב להיות לגמרי כמו משהו לפני הבריאה.
זה התנאי ההכרחי. אסור שהבורא יהיה מראש טוב בעיניי. מה פתאום הבורא הוא טוב? מפני שהוא ברא בי רצון לקבל בצורה כזאת, שאם אני מקבל את זה ממנו, אני מרגיש טוב, ולכן אני אומר עליו שהוא טוב? הרי כך הוא ברא.
אנחנו נמצאים בתוך הבריאה, והבורא רוצה שאנחנו נגיע למקום שהוא לפני זה, שנסכים עם הבריאה עצמה ועם זה שברא את הנברא בצורה כזאת.
התועלת מכך היא גדולה: אנחנו כבר לא תלויים במה הוא ברא ואיך הוא ברא. אנחנו מתעלים מעל הטוב והרע, ללא קשר איך שאנחנו מסובבים אותם על מנת לקבל ועל מנת להשפיע – אנחנו עולים למדרגה חדשה למעלה מהם, לתחילת מחשבת הבריאה עוד לפני שברא אותנו, לפני שהחליט שהוא יתגלה לנברא כמשפיע והנברא יהיה כמקבל. אנחנו כאילו נמצאים עוד לפני זה, ואפילו לפני הסיבה לזה. דווקא שם אנחנו באמת צריכים למצוא את עצמנו.
לכן הכרת הרע צריכה להיות יותר ויותר לעומק בצורה איכותית, ולא בהרגשה עד כמה האגו שלי איום ונורא, וכמה שהשפעה זה דבר נפלא. ההכרה הזאת צריכה להיות איכותית: מדוע אני קובע משהו כרע ומשהו אחר כטוב? הקביעה הזאת צריכה להיות למעלה מההרגשה שלי. היא רק מודדת לי את ההבחנות, בשביל הסטטיסטיקה, ומעל הסטטיסטיקה אני מגלה עיקרון יותר גבוה, שנמצא לפני הבריאה.
לכן הכרת הרע כוללת את כל המציאות ומעלה אותנו מעל המציאות הזאת.
מתוך שיעור על המאמר "מהות הדת ומטרתה", 03.09.2014
ידיעות קודמות בנושא:
השתתפות חובה
הרע הוא חוסר היכולת שלנו להרגיש את הטוב
מה אנחנו צריכים להוסיף לבריאה?
