קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו התחלנו את העבודה בבניית הקבוצה הקבלית. אם אנחנו במשך היום כולנו יחד נחשוב על המאמר שאותו אנחנו לומדים כעת, נראה בתוכנו שינויים גדולים. הרי כל כך הרבה לבבות, רצונות, פועלים בשיטתו של בעל הסולם, משתוקקים אל המטרה ויחד מבררים את המטרה. זה כשלעצמו כבר מאחד אותנו. כולנו יחד מושכים את האור שמתחיל לפעול עלינו, ונרגיש שינויים גדולים מאוד.
אפילו שזה יכול להיראות לנו שהשינויים הם לרעה… אז מה? הם ניתנים בכדי ללמד אותנו, שההתקדמות היא מעל לאגואיזם שלנו, מעל לרצון ליהנות, מעל להרגשת השׂכר באגואיזם שלנו.
היום עבדתי כל כך טוב, ולמחרת הרגשתי עוד יותר הכבדת הלב: אפסיות עצמית, אפיסת כוחות, זלזול, שנאה, אדישות. ושוב אני צריך לעלות ולהתקדם הלאה. זה דומה להליכה במדבר, שעליה מספרת התורה. אתה גילית את הרע שלך וזה נפלא! כעת אתה תדע כיצד לתקנו ולהמשיך בדרך.
מתוך שיעור על מאמר רב"ש, 16.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
לא כל החיים הם פיקניק…
שלום רב.
אני מבינה שההכבדה היא חלק מהדרך, ובכל זאת המחשבות שתוקפות אותי היום לא נותנות לי מנוח ממש סמרטוט אני מרגישה.
איך יכול להיות שרק בידינו נמצאת איזו חוכמה? האחדות שורה בכל, ולכל חוכמה מהחוכמות של העמים והתרבויות השונות יש מקום ויש חלק בתוכי ממש , איך אוכל להפרידם? ולמה לי לעשות זאת, אם המטרה היא להגיע לאחדות, אני מרגישה שבמקום להיתקרב לזולת אני רק מתרחקת מרבים מחברי שהולכים עימי בדרך,ומחלקים בתוכי, רק משום שמדברים שפה שונה?! איפה כאן הלב, אני עושה בדיוק ההיפך , סוגרת ליבי …מה יהיה?
אני מצטערת אבל כולי כעס ואף גרוע מזה, שאגיד תודה ואמשיך לעלות הלאה?