לעבוד כדי לרצות

בעל הסולם, מאמר "ירושת הארץ": "אמנם איתא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים".

אנחנו לא יכולים לקבל טוב ועונג ללא עבודה קשה. למה? מפני שדווקא העבודה הקשה הזאת מייצבת ובונה בנו את הרצונות המתאימים לאותו המילוי שהבורא הכין. אי אפשר להסתדר ללא הרצונות האלה, ללא עול, ללא עבודה קשה וייסורים אמיתיים. נאמר: "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל". ובכלל, כל האנושות עוברת דרך ייסורים גדולים, שגרועים יותר ממוות.

למה זה קורה? למה רק בצורה כזאת אנחנו מסוגלים לברר את החיסרון המכוון אל המטרה? – כי מבלי לרכוש את החיסרון הזה מראש, אנחנו לא נרגיש את המטרה, לא ניכלל בה. אולי אנחנו כבר עכשיו נמצאים במטרה אבל לא יכולים להרגיש אותה מחוסר החיסרון? ולכן נדרשת עבודה ארוכה וקשה, שבסופה תגיע הקפיצה, ותתגלה לנו ההשתוקקות הנכונה. במהלך העבודה הזאת אנחנו משקיעים יותר ויותר מאמצים, ויותר ויותר קשה לנו להצדיק את הדרך, עד שסוף סוף אנחנו לא נברח ממצרים. וגם השלב שמגיע לאחר מכן הוא לא פשוט.

המקובלים לא מסתירים את זה מאיתנו, אלא להיפך, הם רוצים להסביר לנו שהעבודה שלנו היא קשה והקושי שלה הולך ומתגבר. אל תחכה שמחר הכול יקרה, אלא רק אם אתה באמת מסוגל לצרף את המחר הנפלא להווה. כאן הכול תלוי בך.

לכן, אנחנו צריכים "לקיים תורה ומצוות", כלומר, לתקן את עצמנו על ידי משיכת האור המחזיר למוטב, שהשפעתו מחברת אותנו. שיטת הקבלה נועדה דווקא כדי לחבר אותנו. נאמר: "בראתי יצר רע ובראתי לו תורה תבלין". התורה מתקנת את היצר הרע, כלומר את הפירוד, והיא מתקנת אותו על ידי איחוד ואהבה. ולכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. אנחנו צריכים לגלות בינינו שנאה ולתקן אותה על ידי האיחוד. אין לאן לברוח מזה, כולנו חייבים להפוך לאגודה אחת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "ירושת הארץ", 20.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המנוף
על סף העלייה הכללית
לא ייסורים, אבל גם לא פיקניק