לנסוע במהירות המרבית ולא לבלום

שאלה: מה גורם לעיכוב בעבודה הרוחנית?

תשובתי: ישנם כאלה עיכובים שניתנים בכוונה מלמעלה. ואז אלה לא עיכובים בדרך, אלא הפרעות מועילות שנקראות "עזר כנגדו".

והפרעות שאינן עוזרות בהתקדמות והן לא "עזר כנגדו", זה באמת עיכובים אמיתיים בדרך שהאדם בעצמו אשם בהם כי הוא בנה אותם, מפני שלא השתמש בכל האמצעים שניתנו לו, לא ארגן לעצמו סביבה, תמיכה. וזו הסיבה לעיכובים, לכן ישנם עיכובים מועילים וישנם כאלה שבולמים אותנו ומרחיקים מהמטרה.

הפעולה הרוחנית לא אורכת זמן אם האדם מראש סידר לעצמו כוחות, אמצעים, סביבה, את כל המערכת. אז הוא מגיב "בזמן אמת", כלומר רק עם אותה ההשהיה שכבר תוכננה מצידו של הבורא בהתחשב בתכונות של האדם. לכן זה לא נקראת שנמצא בעיכוב.

נניח, שהייתי אמור לברר איזו שאלה במשך יומיים, לדוגמה, מפני שזה הזמן שדרוש התהליכים שאותם אני עובר בהתאם לטבע שלי. אם עשיתי את זה ביומיים, זה סימן שלא גרמתי לשום עיכוב והאטה והתקדמתי בצורה נורמאלית. לכן תקופת התיקון הרוחנית של האדם נקראת "60 שנה" או "70 שנה" או "80 שנה".

אבל אם לא גייסתי את כל האמצעים שניתנו לי כדי להגיב בצורה נכונה, אז אני בעצמי גורם לעיכוב. העיכוב יכול להתבטא לא רק בזמן, אלא גם בשכבות רבות של מחשבות וחישובים זרים שבהם אני עוטף את עצמי, בכך שנעשה אטום, שאני לא מסוגל לפענח בצורה נכונה את הפנייה של הבורא אליי. אז אני כאילו הופך לעיוור וחירש ואיני יכול לעשות את הבירור הדרוש, ובזה נתקע זמן רב במצב הזה. דווקא המכשולים האלה שהאדם בונה בעצמו מאריכים לו את הזמן.

לכן צריך כל הזמן להחזיק בסביבה הנכונה, שנקראת "רב, קבוצה, ספרים", שזה האמצעי היחיד שדרכו האדם יכול להתקשר עם הבורא.

מתוך שיעור על אגרת ח' של בעל הסולם, 20.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ההיענות לבקשה
הקשיים הם עזרה מלמעלה
הטוב צריך להתגלות