דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / למלא את אוצר האגואיזם

למלא את אוצר האגואיזם

קבוצת אברהם יצאה מבבל, מימשה את עצמה, הפכה לעם, והגיעה לגמר התיקון האישי שלה בדרגת בית המקדש הראשון, "אור מוחין דחיה".

לאחר מכן מייד החלה הירידה, במילים אחרות, רצף של גלויות. בזמן גלות בבל עם ישראל עדיין נשאר בדרגה הרוחנית, גבוה יותר מאשר בזמן יציאת מצרים, ורק לאחר חורבן בית המקדש הוא נפל לחלוטין.

תחילה נשברו הכלים דהשפעה, החלק הרוחני של העם, ולאחר מכן נפלו הכלים דקבלה, שכתוצאה מכך הרצון נכנע לכוונה האגואיסטית.

בשלב הראשון, הרצון האלטרואיסטי רק שינה את הווקטור, אך עדיין לא באמת נשבר, ורק בשלב השני הכלים דקבלה שנשברו, נכללו ברצונות "אומות העולם" והפילו על ישראל את כל כובד הגלות שמגיעה היום לסיומה.

בהשוואה אליה הגלויות הקודמות היוו ערבוביה לסירוגין, ורק בשלב האחרון עם ישראל התערבב עם כל אומות העולם, התחבר אליהם בהופכיות מוחלטת לבורא.

ובכן, אם כל הגלויות הקודמות היו מוערכות לפי המדרגות הקודמות, הגלות האחרונה הפילה את ישראל לתחתית, שללה ממנו את כל האורות הרוחניים. בבבל זה עדיין היה עם, על אף שהיה מפורד במקצת. כשהמן דרבן אותו להתלכד, למרדכי היה מספיק "אור חסדים" כדי לאחד את האנשים. אך היום זה לא היה מספיק להם, כיוון שהשבירה הגיעה למקום עמוק הרבה יותר ודורשת תיקון עוצמתי יותר בהרבה. בזמנו של מרדכי היהודים היו מפורדים בהשפעה, אך עדיין לא חשו שנאה זה כלפי זה והיה קל מאוד לאחד ביניהם.

במאמר קמד' ב"שמעתי" בעל הסולם כותב: "המן אמר שדעתו הוא, שנוכל להצליח לאבד היהודים", כלומר להפריד ביניהם בצורה חזקה עוד יותר, להחדיר בהם רצון אגואיסטי גדול עוד יותר, שירסק את הכלים דהשפעה, יכריח אותם לשנוא זה את זה ויכניס תחת שליטה של הכלים דקבלה. "…מטעם שהם בפירוד בין אדם לחבירו. על כן הכח שלנו נגדם בטח נצליח, כי זה גורם פירוד בין אדם למקום, וממילא ה' לא יעזור להם, כיון שהם נפרדים ממנו". אלה הם החוקים: האור לא יכול להשפיע על רצונות מפורדים.

"לכן הלך מרדכי לתקן את הפגם הזה, כמו שמבואר בהכתוב: "נקהלו היהודים, וכו', להקהל ולעמוד על נפשם". היינו על ידי ההתאחדות הצילו את נפשם". אין כלום מלבד כוח האיחוד וכוח הפירוד. את הכוח השני מהווים המן, פרעה וכו' ואת הראשון ההיפך, הצדיקים שבכל דור.

כך, ה"גלות" וה"גאולה" נערכים לפי מידת האיחוד או הפירוד. לא צריכים לתאר לעצמנו איזה תקופות של זמן, מרחקים, עמים… כל העניין הוא באיחוד: העם התאחד יותר, זו דרגת בית המקדש הראשון, התאחד קצת פחות, זו דרגת בית המקדש השני, עוד פחות – גלות, שבה המצבים שוב תלויים כמובן באיחוד.

כל כוחות הטומאה המכוונים לחוסר איחוד מעוררים בעם ישראל את הרצון האגואיסטי. אך מאחורי כל הכוחות האלה, כמובן עומד הבורא, הרי אין עוד מלבדו. הוא מעורר אותם כדי שהעם ירגיש את כל כובד המצב, יחווה את הצרות ומחוסר ברירה יתחיל להתעורר לקראת האיחוד.

ובכן, הגלות הנוכחית, זה כשכל הכלים דהשפעה עובדים את פרעה. הם בונים בשבילו ערים יפות פיתום ורעמסס, במילים אחרות, הם עובדים בהשתוקקות להשפעה, ופירות העבודה שלהם מגיעים לרצונות האגואיסטים. זה מה שנקרא "השפעה בעל מנת לקבל" שממלאת את "אוצר" האגואיזם.

אפילו אלה שאינם מסכימים לא יכולים לצאת מהעבדות הזו, כיוון שהרווח האגואיסטי מחזיק אותם בקליפת האהבה העצמית ומכריח להמשיך ולהשפיע כדי למלא את הכלים, הרצונות דקבלה שלהם.

בכך הרצונות גדלים כשהם כל הזמן נשארים בלתי מסופקים ואנחנו מסתובבים בגלגל הזה עד שצועקים לבורא, במילים אחרות, עד שיפרוץ המשבר הגלובלי.

זה קורה דווקא עכשיו. אז נקווה שאנחנו נצליח לעורר ולמשוך אחרינו את ה"מצרים"…

מתוך השיעור לפי המאמר "הגלות והגאולה", 27.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בית אברהם
מיטת פוך לא מהווה הפרעה בדרך לרוחניות
"חייזרים" מבבל העתיקה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest