למה אנחנו מפחדים להיפרד מהחיים

שאלה: למה אנשים מפחדים לסיים מוקדם יותר את החיים, אפילו שהחיים רובם ייסורים?

תשובתי: מפני שזהו רצון אינסטינקטיבי טבעי של האדם, להתקיים בכל צורה. זה טמון בנו בצורה כזו על ידי הטבע, בהתאם למערכת העליונה. לחיים שלנו בגוף הבהמי (הגשמי) אין כל משמעות אם במהלכם לא מתפתחים ולא עוברים למדרגה הבאה, למצב הרוחני. אז, אנחנו פשוט מסיימים את הקיום הגשמי שלנו. הרשימו שלנו (יסוד מידעני של המהות הרוחנית) עובר מגוף אחד לאחר.

הגוף הגשמי של האדם שייך לדרגת החי. לא עובר עליו שום שינוי צורה פרט לשינוי כמו אצל בהמות, ואילו ה"נקודה שבלב", רשימו רוחני או רישום מידעני ממדרגה עליונה, חייב בהכרח להתממש, היא נצחית. לכן במהלך החיים האלה עלינו לעבור לדרגת המימוש שלה. ואת זה מסבירה חכמת הקבלה. לפיה לקראת סוף האלף השישי, או אולי אפילו לפני כן, על כל בני האדם להשיג מעבר לדרגה עליונה.

אותו מצב בהמי שבו אנחנו קיימים עכשיו על פני כוכב הלכת הקטן שלנו, ייעלם מתחושתנו, ויחד אתו ייעלם העולם הגשמי, מפני שהוא קיים רק בדמיון שלנו. אנחנו כבר נשרה בממד חדש, בדרגה חדשה, שבה הרשימו הרוחני יתממש בעצמו. מאחר ונכון להיום אנחנו מרגישים את החיים הבהמיים שלנו כחיים היחידים שקיימים, מופיעות אצלנו תחושות רציניות של פחד: "מה יהיה איתנו?! מה קורה? למה אנחנו מתים?".

פגשתי בחיי מקובלים,שהתקיימו בהרגשת שני העולמות, ומה שמעניין, שתפיסת עולמם הייתה שונה לחלוטין. הם לא סבלו כלל מכך שהם אמורים למות, וידעו מראש שמתים.

המורה שלי רב"ש, הסביר זאת פשוט מאוד: "כפי שאתה מוריד בערב חולצה מלוכלכת וזורק אותה לכביסה, אותה תחושה נוצרת אצלך כאשר אתה מסיים את החיים האלה". אתה נשאר להתקיים בעולם העליון שגילית עוד בחיים האלה ולכן שום דבר לא נעלם ממך. אתה פשוט נפרד מהחלק הבהמי שבדרגת התפתחות נמוכה, שבו היית קיים ושכל הזמן נמאס עליך, בדרגת חי אתה צריך להאכיל את "הבהמה" שלך, לרחוץ אותה, להשכיב אותה לישון וכולי. אבל ברגע שהתחלת להשיג את העולם העליון, הכי חשוב עבורך זה הרגשתו, איך להרחיב אותו, איך לגוון, איך להעלות. בכך אתה ממשיך לעסוק.

אדם, שלומד את חכמת הקבלה, צריך להשיג הרגשה של מדרגה עליונה. בזמנינו כל אחד יכול לעשות זאת. אז כבר לא יהיה לנו שום פחד להיפרד מהגוף הבהמי שלנו.

מתוך שיחת וועידה עם תלמידים מקורסים של אקדמיה בינלאומית לחכמת הקבלה, 21.5.2017