לכבד כל אחד שנותן יגיעה בדרך הזאת

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף ק"ב:

"וז"ש, ש"כל הלומד שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות". כח מלבד שאינו יוצא מבחינת הסתר פנים לגילוי פנים, שהרי לא כיוון דעתו, להתייגע ולזכות לו, הנה עוד התורה, שמרבה, מוסיפה לו הסתר פנים במידה מרובה, עד שנופל ח"ו ל"הסתר תוך הסתר". שהוא בחינת "מות", להיות מנותק לגמרי משורשו."

כך זה קורה, אם האדם לא עושה מאמץ על ידי הסביבה, על ידי הלימוד וכל האמצעים הקיימים, כדי להגיע לגילוי הבורא, כלומר, לגלות בתוכו את תכונת ההשפעה והאהבה לזולת, כדי לבוא דרך אהבת הבריות לאהבת ה'. כי הוא צריך לכוון את עצמו לכך, כדי שהתוצאה מהלימוד שלו תהיה גילוי תכונת ההשפעה לזולת, עד כמה שזה לא ייראה לו תחילה כמלאכותי וחסר משמעות, הפוך לטבע שלו.

בהתחלה הוא לא מוכן לשמוע על כך ולהסכים עם זה. אבל אם כל פעם, על אף כל המכשולים, הוא שוב ושוב חוזר לזה ומבצע את כל הדרישות כהכרחיות ונקבעות מצד הטבע, מצד הבורא, החברה, כתוצאה מהמשבר וכל שאר התנאים שמתגלים לו, אז הוא לאט לאט מסכים עם זה, שמטרת הלימוד היא להגיע לשלילה עצמית.

זו פעולה מאוד מיוחדת, בכלל לא כזאת כפי שאנחנו מתארים לעצמנו בתחילת הדרך. אבל במידת השינויים שמתרחשים בנו בדרך, אנחנו כל פעם מגלים הגדרות חדשות: מה זה נקרא צמצום, זולת, חיבור, ערבות, בורא, תכונת ההשפעה והאהבה וכולי. אנחנו כבר מתחילים להבין, מה זה נקרא "סם המוות" ו"סם החיים", ולמה התורה מביאה לכאלה תופעות מנוגדות. וכך אנחנו מתחילים לאט לאט לברר לעצמנו את הכיוון ואת הדרך הנכונים.

הרבה פעמים האדם נופל לכאלה מצבים, שבהם הוא לא רואה עד כמה הוא טועה. אבל "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן". המוצא היחיד זה להתקדם "כשור לעול וכחמור למשא", להמשיך בלימודים שלו יום אחרי יום, כמו שנאמר: "הכול, חוץ מצֵא!". בסופו של דבר, הוא לא מבין מה קורה, האגו ניתן לו מלמעלה וכל התנאים גם כן קיימים, הכול נעשה על ידי הכוח העליון.

הוא נותן יגיעה, עושה משהו, אבל עד עכשיו לא מבין מה קורה. אבל העיקר, זה לא לעזוב, אלא לפחות לבצע את המטלות הכי פשוטות בצורה מכאנית. אם הוא איך שהוא יכול להמשיך את זה, אז כבר חייב לשמוח שלפחות את זה הוא הצליח לקיים.

לכן צריך לכבד כל אדם שעושה מאמצים כדי לעבור כל יום ולהשתתף, עד כמה שמסוגל, עד כמה שנותנים לו מלמעלה. זהו תנאי הכרחי: לבוא למקום הזה, למצב הזה. ומעבר לזה כבר מתחילה עבודת הבירור: למה, בשביל מה, מה זה ייתן לי, למה אני משתתף בזה, לאיזו תוצאה רצויה אני מצפה.

צריך לקחת דוגמה מהתלמידים של רבי שמעון, כי אנחנו הרי רוצים להתחבר ולהפוך להיות כמוהם, לשבת ביניהם. והם הרגישו או שנאה או אהבה זה לזה. לאבחנות המנוגדות האלה אנחנו צריכים להגיע.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"בוא וראה" את עצמך החדש
תחלק את עצמך נכון
אחרי הידע או אחרי האור?