קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמרו של בעל הסולם, "סוד העיבור – לידה", פסוק "יציאת מצרים נקראת לידה":
"ואם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות – עולם התיקון.
ובזה מובן עניין ההכנה, בגדר המובן בממלכת הכהנים, שהגיעו לכך על-ידי נבואת משה רבנו, ומשום זה זכו לחירות ממלאך המות, ולקבלת התורה. ואז היו צריכים ללידה חדשה, לאויר העולם הנאור, המכונה בכתוב: "ארץ חמדה טובה ורחבה"."
מדובר כאן על אדם שהגיע להשגה רוחנית. ולמי שעדיין לא מוכן לזה מוסיפים לו אגו כמה שיותר. כי זה נותן לאדם כוח רב יותר, מרץ, נחישות, יכולת להשיג בעולם הזה רכוש אגואיסטי מסוים אשר הוצג בפניו על ידי האגו בתור מטרת חייו. ואז הוא שואף ופורץ קדימה, מתגבר על כל המכשולים ומשיג את הרווח הגשמי וההצלחה.
אך ישנם אנשים שמבינים שהמטרה שאותה הם מחפשים בחיים אינה כלולה בתמונה המצוירת על ידי האגו. כלומר לא ניתן למצוא אותה בין ציורי הטבע הדומם שמורכבים מערכים של העולם הזה, כגון אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. הם אינם רוצים לכבוש את המציאות עצמה אלא להשיג את היסוד שלה, את מי שמנהל את החיים האלה, את המקור של כל המציאות.
אנשים כאלה שואפים לחדור דרך התמונה החיצונית ולהבין מאיפה בא כל מה שהם רואים לפניהם ולאן זה הולך. הם אינם מסתפקים בתמונה השטחית. יש כאלה שמסיבה זו נמשכים למדע וחושבים שבאמצעותו יוכלו לגלות את סוד החיים האלה. לכן, מושכלות הן הדרגה האחרונה והגבוהה ביותר של הרצון הגשמי.
אך אם אדם מרגיש שגם זה אינו מספק אותו מפני שזה נותן ידע שטחי בלבד ועדיין משאיר אותנו בתוך התמונה החיצונית, אז הוא מגיע לחכמת הקבלה. אמנם גם בה הוא מתחיל ללמוד עם אותו הרצון האגואיסטי ומקווה לקבל עוד יותר. אך מכיוון שלומד ומושך על עצמו את האור, אז מקבל בהדרגה שׂכל חדש שבזכותו בסופו של דבר מבין שצריך לפתח לא את האגו. אנו רוכשים מציאות חדשה לא בתוכו אלא חייבים לרכז את כל תשומת הלב ב"נקודה שבלב".
האגו מיועד רק לעזור ל"נקודה שבלב" הזאת לגדול, להתרחב, שדווקא בתוכה האדם יתחיל להרגיש את החיים החדשים, את המציאות החדשה מעל הערכים הגשמיים: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
המעבר הזה מתוך תפיסת הקיום בתוך האגו, הרצון לקבל שלו לתוך ה"נקודה שבלב" שמתרחבת יותר ויותר – זה נקרא "לידה". האגו שלנו גדל ומשתדל להתחזק בפנים בכל הצורות. הוא מגרה אותנו, מדרבן, פועל בכל מיני האופנים ועזור לנו להילחם נגד עצמנו על מנת לגלות לנו את כל הרע שלו.
האגו מעורר אותנו בכל האמצעים האפשריים ובסופו של דבר אנחנו מתחילים לראות אותו בתור האויב שלנו שמזיק לנו ועצר בעדינו. כך האגו מעורר את האדם ומאלץ אותו לברוח ממנו.
ההחלטה לברוח אינה באה מייד. ישנו כאן תהליך שלם של הכרה בנחיצות בקבוצה, בעזרה, באמצעים רבים. בסוף כוח ה"משה" מושך אותנו. הבורא מעיר לנו יום ולילה ומעיר אותנו דרך מצבים שונים לגמרי: עליות וירידות, ובסופו של דבר אנחנו יוצאים ממצרים.
זוהי יציאה לעולם הנאור כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שהאור כלול דווקא בהשפעה, שבתוכה ההתקדמות שלנו, ההבנה, ההרגשה. זוהי לידה לתוך חיים חדשים כאשר כל הערכים מתהפכים מקבלה להשפעה. כך אנחנו נולדים ורואים "עולם הפוך", חדש, מפני שכל הערכים שלנו השתנו, מערכת החישוב, החושים.
אנו הופכים למנוגדים לגמרי כלפי עצמנו, עוברים משלילי לחיובי. וזה משנה את כל העולם שלנו, את כל הקשרים בין בני האדם, את הסיבה ומסובב, זה הופך את סולם הערכים, אפילו משנה את הצבעים והצלילים. הכול נראה, נשמע ומורגש אחרת לחלוטין, כי הרי השתנה הערך של כל דבר. הוא נהיה חדש לגמרי. ולא ניתן אפילו להגיד שהכול פשוט התהפך מכיוון שאנחנו לא מבינים את ההופכיות הזאת בעולם שלנו. זה נקרא הלידה הרוחנית.
מתוך השיעור על מאמר "סוד העיבור – לידה", 28.07.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כל הדרכים חזרה חסומות
חיפוש רוחני
המעבר אל העולם הרוחני
