"ופריו מתוק לחיכי"

העולם העליון נבנה דווקא מעל ההרגשה ברצון לקבל, שנקראת הרגשת "העולם הזה". שני ה"עולמות" האלה כאילו עומדים אחד על השני: למטה נמצא העולם הזה, שנתפס בתוך הרצון לקבל שבו אני מרגיש את הרע.

לאחר מכן אני בונה את היחס הטוב לבורא למרות ההרגשה הלא נעימה. ואז הרגשת העולם העליון שאני בניתי ביחס לבורא, הרגשת הקשר איתו מתחילה לשלוט על הרגשת החושך, הרע, הריקנות בתוך הרצון לקבל, עד כדי כך שהריקנות הזאת נהיית רצויה לי.

בכל פעם אני מגלה רצון לקבל יותר ויותר גדול והרגשה פחות ופחות נעימה בתוכו, ומעליהם אני מייד בונה יחס טוב יותר לבורא. וכך, עד שאני אגלה את כל ה"מלכות" שלי, את כל הרצון לקבל העצום ומעליו אבנה את היחס לבורא כטוב ומטיב.

ומפני שהרצון האגואיסטי שלי בכל פעם נהיה יותר ריקני, יוצא כך, שאני בונה בצורה כזאת את מדרגת ה"בינה", "חפץ חסד". אני לא צריך שום דבר בשביל האגו שלי, אפילו חולצה אני לא צריך. אני לא צריך כלום, שום כיסוי לרצון לקבל שלי, אני נשאר עירום מכל – ומעל כל זה אני בונה את היחס הטוב שלי לבורא. זה נקרא דרגת ה"בינה", "חסדים".

ולאחר מכן אני כבר מתחיל לקבל כל מיני תענוגים ברצון הזה שהתרוקן. אני כאילו חוזר לאותו הסבל שעברתי ובניתי מעליו מדרגות השפעה לבורא, יחס טוב אליו, כאשר אני גיליתי את הרצונות הריקים שלי. ועכשיו אני עובד עם הרצונות הללו בכוונה להשפיע. כל הרע שאני הרגשתי אז, ומעליו בניתי את היחס הטוב לבורא, עכשיו הופך לטוב.

אני מבין שהבורא מלכתחילה שלח לי רק טוב, אבל אני הרגשתי את זה כרע מפני שקיבלתי את זה בכוונה לא נכונה. כמו ילד קטן שלא מקשיב לאימא וצועק שאימא רעה! כמובן, היא עושה הכול לטובתו, אבל הוא מקבל את זה כרע, כיוון שלא יודע, לא מבין, לא מזדהה עם הכוונה שלה.

כך גם אנחנו, כמו ילדים שגדלו והתחכמו, עכשיו מתחילים לקבל את היחס הטוב מצד הבורא ולהרגיש בזה תענוגים גדולים, הרי, מתגלה לנו אהבתו אלינו. אבל אנחנו חייבים להפוך את היחס הזה לאהבה אליו.

המצבים הללו מאוד קשים, ודורשים מאמצים אדירים – דרגת "אמונה" שלמה שבה "אור החסדים" מתמלא ב"הארת חכמה" ואנחנו מתחילים לעבוד עם תרי"ג הרצונות לקבל של האח"פ. דווקא על התהליך הזה שאנחנו עוברים עכשיו כתוב ב"שיר השירים": "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". אנחנו מקבלים מהבורא רק פירות מתוקים, פירות עץ החיים, ואחר כך הכול תלוי ביחס שלנו כלפי המתנה הזאת.

אז בואו נרגיש שגם עכשיו אנחנו נמצאים תחת השגחתו הטובה של הבורא וחייבים בעזרת הסביבה להפוך את היחס אליו כטוב ומטיב בכל רגע ורגע. ואם מגיעים רגעים כאלה שאנחנו לא מייחסים אותם לבורא ומתנתקים ממנו, כלומר, חושבים שלא כל דבר בא אלינו מהבורא – את זה אסור לעשות. קודם כל, צריך לייחס את כל מה שקורה אליו, אין עוד מלבדו. ואחרי שאני שייכתי את הכול לבורא והבנתי שכל דבר מגיע ממנו, צריך לעבוד על ההרגשה שהוא תמיד טוב ומיטיב לטובים ולרעים.

זאת אומרת, לא משנה אילו מחשבות יש לנו, טובות או רעות, הבורא תמיד מתייחס אלינו בטוב, לא משנה מה המצב. אבל אנחנו חייבים לעבוד על התפיסה שלנו, עד שנגלה את הטוב שלו בתוכנו. ואז כל הגלויות, כל הריקנות, כל ההרג, השואה, כל האסונות שעברנו, יתהפכו בזכות הכוונה שלנו.

כל המרירות והסבל, לא משנה מדוע זה קרה: בגלל אנשים כלשהם או אירועים מקריים, כל זה צריך לשייך לבורא בצורה נכונה ולהרגיש שאלה היו האירועים הטובים ביותר של חיינו. הרי, כל זה הוא תוצאה של עזרתו המכוונת, של היחס הנכון אלינו, מתחילת הבריאה ועד סופה. זה נקרא עבודה נכונה עם הצללים.

מתוך שיעור על מאמר מ"שמעתי", 06.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא
מוכן לספוג מכה!
להשפעה אין גבולות