לטפח את הרצון האמיתי

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 6

באיגרת ח', הרב"ש כותב לתלמידיו: "ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, כלומר, את מה שמכסה את כולנו כמו כיפה או שמיכה אחת, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל.

ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה.

ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי."

שאיפות כאלה מביאות את האנשים למצב, שהרצון האחרון הנואש שלהם הוא כמיהה לקירוב, לבניית העולם שבו הם יצטרכו להתקיים בתנאים אחרים של קשר ביניהם. כאשר הם מגיעים לרצון אמיתי מסוג זה, האור הופך אותו למציאות.

יש הרבה אנשים בעולם שלא ניתנו להם כוחות לעבודה רוחנית אפילו בצורה הפשוטה ביותר, אפילו ללא כוונה, בצורה אגואיסטית, בתור הכנה. לא ניתנו! אנחנו רואים את זה על מיליארדי אנשים בעולם. ואנחנו זכינו שהבורא נתן לנו רצונות ומחשבות שמאפשרים לנו להשתתף לפחות במשהו בעבודה הרוחנית, אפילו הפשוטה ביותר.

אם האדם מסוגל להעריך את המתנה הזאת, אז במידה שהוא מייחס חשיבות לעבודה הרוחנית, כאשר הוא בונה את העולם החדש (כאן משתנים רק הרגשות, רק היחסים בינינו), באותה המידה הוא צריך להודות לבורא.

הרי, האמת היא, שאנחנו לא מסוגלים להעריך את החשיבות של העובדה שלפעמים ניתן לנו לעשות אפילו פעולה רוחנית הקטנה ביותר. אז האדם מרגיש גדלות ושמחה בלב והוא מהלל את הבורא שאותו הוא משרת ומודה לו, ובהתאם לכך הוא עולה עוד יותר למעלה.

האדם צריך להוקיר את ההזדמנות שניתנה לו לשרת את הבורא ולממש את רצונו.

"רצונו של הבורא", פירושו, שהאדם בונה את המודל של העולם העליון מתוך היחסים שלו עם אנשים אחרים.

כמו שילדים קטנים משחקים כאילו הם גדולים: בנות משחקות בבובות ובנים במכוניות או במלחמה, כך גם אנחנו צריכים לשחק, ואז אנחנו נגדל.

בעולם שלנו מבוגר הוא זה שמפסיק לשחק – הוא מפסיק להתפתח, לגדול. זה קורה בנו בצורה אוטומטית מפני שתחילה הטבע דוחף אותנו כדי שנגדל, ואז כאשר מופיע בנו חופש הבחירה, הטבע כבר לא דוחף אותנו יותר ואנחנו מפסיקים להתפתח.

לכן אותם האנשים שמחליטים שעליהם להמשיך להתפתח, הם צריכים להמשיך ולשחק באותם משחקי ילדים, אבל ברמה אחרת, כלומר, לבנות את החיים העתידיים שלהם. לבנות אותם בצורה שהם מפנטזים אותם: לדון בינם לבין עצמם בקבוצה, במעגלים, ולבנות, עד כדי כך שיתחילו להרגיש את העולם שאליו הם מתקרבים.

כאשר האדם רואה דוגמה של העולם העתידי והוא בונה את היחסים האלטרואיסטים הנכונים עם החברים שלו, והוא לא מצליח, ומבקש ודורש, אז מגיעה העזרה. אבל זה קורה רק כאשר הוא באמת משתוקק לזה. סתם צעקות ובכי לא יעזרו כאן.

מתוך שיעור מס' 6 בכנס סנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מתוך האפלה – לעולם האמת
לטפח רצון אמיתי
לפתח רגש לבורא