לחבר יחד אור וכלי

הרצון שבתוכי נשבר ולכן חלק מהרצון אני תופס כ"אני" עצמי, שורש, נשמה, גוף, וחלק מחוץ לי, לבושים והיכלות. אבל כל זה שייך לי ונמצא ברגשות שלי, רק נדמה לי כאילו משהו קיים מחוץ לרצון שלי. בין הרצון הפנימי והחיצון יש הבדל עצום, והגבול המפריד ביניהם נקרא פרסא, כוח השבירה. כאילו עשו לי הרדמה על החלק הזה של הרצון ואני מפסיק להרגיש אותו כחלק ממני. תארו לעצמכם, שעשו לי זריקת הרדמה ברגל ועכשיו חותכים אותה, ובאותו הרגע אני מדבר עם מישהו, צוחק ולא מרגיש שום דבר, אני חי את החיים שלי. ולא מספיק, שאני לא מרגיש את הרצון הזה כשלי, עוד שכנעו אותי שהוא מנוגד לי, עוין כלפי, שהוא פחות חשוב ממני ואני רק חושב כיצד להשתמש בו ולנצלו.

בעולם קיימים עוד מיליארדי גילויים נוספים של אותו הרצון, אבל אם איני מוצא כיצד לנצל אותם לטובתי אני בכלל לא מרגיש אותו. הרצונות יכולים להיות כל כך ענקיים וגבוהים, עד לעולם אין סוף, אבל אם אין לי מהם תועלת, אני אפילו לא אשים לב אליהם. כוח השבירה פועל כך שאני מרגיש תענוג אם אני יכול להרוג, לשרוף, לנצל ולשעבד את הרצון הזה. הרצון משקר לי באופן כזה, שאני גורם רע לעצמי ואיני מבין זאת! אנחנו מנסים בכל דרך אפשרית להזיק לאחרים, ואחר כך נגלה, שהזקנו רק לעצמינו, איזו אכזבה וכאב נרגיש אז…

אז כיצד עלי לרפא בתוכי את העיוורון השקרי הזה?! אני קורא בספר הזוהר ורוצה שהוא יעזור לי, כדי שהכוח שלו ישפיע עליי ויחזיר לי את החלק האבוד שלי לתיקון. אני רוצה לראות אנשים אחרים, רצון זר, כשלי. אני רוצה לתקן את כוח השבירה ולחבר יחד את חמשת חלקי הרצון שלי, כדי שלא יישאר דבר מחוץ לי, שזה יכריח אותי לחשוב כאילו זה לא אני. אני רוצה לרפא את העיוורון שלי כדי שעיני יפקחו ואני ארגיש, שהכל זה אני, כלי של נשמתי, הכל נמצא בתוכי, כולל האור העליון והבורא.

כך אני מחבר יחד את האור והכלי.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 07.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
איך להבדיל בין המציאות לתמונה?
הגיבור הראשי
אני אגלה לכם היכן לחפש אותו