קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
נפטר אלי ויזל, אחד מעמודי התווך של העולם היהודי, ששימש "פה" למיליוני קורבנות, שהקדיש את עצמו להנצחת הזיכרון של השואה וניסיון למנוע את הישנותה. סופר מוכשר, שזכה לאין ספור תהילות, חתן פרס נובל לשלום, שההיסטוריה האישית שלו שזורה בקשר בל ינותק עם גורלו של העם היהודי. בשנת 1944, בהיותו בן 15, שלחו אותו עם משפחתו לאושוויץ. כאן הוא איבד את אמו ואת אחת מאחיותיו. אחר כך, לאחר צעדת המוות בבוכנוולד נפטר אביו. אבל המזל האיר פנים לאלי ויזל, הוא זכה לראות בשחרורו של המחנה על ידי בעלות ברית. מאז הוא השקיע את כל כוחותיו כדי שהעולם יידע על הזוועות שעברו היהודים באותן שנים גורליות.
לראשונה נפגשנו בניו יורק, במהלך סיבוב ההרצאות האמריקאי שלי. על רקע של התפרצות האנטישמיות העולמית חציתי את כל המדינה מחוף לחוף, ערכתי סדרה של הרצאות וראיונות. אז התמזל מזלי להכיר את האישיות יוצאת הדופן של אלי ויזל. זה היה באמת אדם אצילי, נציג מובהק של העם שלו. מהר מאוד מצאנו שפה משותפת, מאחר ושנינו היינו ממשפחות שניצלו מהשואה.
אלי הראה בקיאות רחבה ביותר בתחום הספרות היהודית. בין היתר, הוא הכיר את חכמת הקבלה האותנטית, שבה אני עוסק. מאוד הדאיגה אותו הצמיחה הבלתי פוסקת של הלך הרוח האנטישמי. חלקתי עימו את החששות שלי מפני הגלים הממשמשים ובאים שעליהם אני ממשיך לכתוב כל השנים הללו. הוא הקשיב לזה בעניין. באותה שיחה העברתי לו את המסר העיקרי של חכמת הקבלה, על תפקידו המיוחד של העם היהודי במימוש של עיקרון האחדות. ולאחר מימושו על עצמנו, עלינו להעביר את שיטת האיחוד לאנושות כולה. אלי גילה התעניינות ערה בזווית הראייה הזאת, והייתה לנו שיחה פורייה.
פטירתו היא בלתי ניתנת להשלמה. אלי ויזל השתייך לאחד מענקי הרוח, ששמרו על העם היהודי, על היסודות המוסריים והערכים האוניברסליים של האנושות. אנחנו, היהודים שחיים בארץ ישראל, חייבים חוב לאיש הזה. בשעת פרידה חייבים להעריך בכבוד ובאופן מלא את משימתו שהושלמה ובכל זאת היא לא הסתיימה. המשימה הועברה אלינו ואנחנו, בדיוק כמו אלי ויזל, נושאים באחריות לדורות הבאים.
יהיה זכרו ברוך.
