להתעלות מעל כל מה שנרכש

מכל תפיסתי המגוונת עליי להבחין בעיקר, שהוא החיבור.

אני בודק את עצמי יחסית לחברים בקבוצה, אך ורק במידה שאני רואה בהם תועלת או הפרעה לחיבור בינינו. את כל השאר אינני לוקח בחשבון. אני מעריך את החברים "בתוך הדעת" או "מעל הדעת". אין זה אומר שאני מבטל את ההיגיון שלי, אלא אני משתמש בו על מנת שאוכל להסתכל בעצמי דרך ה"מנסרה" של דעתי האישית (הרצונות והכלים). עליי לזהות לאיזה גובה להעלות את חבריי בעיני עצמי, כדי לדון אותם לכף זכות.

למרות שאני מודע להיגיון האגואיסטי שלי, שתמיד ידון את החברים לכף "חובה", אני מתעלה מעליו על מנת לראות את חברי כ"צדיקים גמורים". האם זה אמת או שקר? – אין אמת ואין שקר, אלא הכול תלוי בהשקפתי. אם אני שופט על פי ההיגיון שלי, אז כמובן שאף אחד בעולם אינו צדיק חוץ ממני. אני מצדיק רק את עצמי ואת הקרובים לי. אם בכל זאת אני מתעלה "מעל הדעת", אז אני מרגיש את כל החברים כצדיקים שנמצאים בגמר תיקון, ורק אני ה"רשע" היחיד ביניהם.

מה נותן לי המשחק הזה? הרי לא זה ולא זה אינו אמת, אלא רק נתון. למרות זאת המשחק הזה מאפשר לי להימצא תמיד בשני המצבים: "מעל הדעת" ו"בתוך הדעת" (מעל האגו ובתוך האגו).  כך אני מתרגל, עד שאני רוכש ניסיון ורוצה להגיע להערכה האמיתית. רק אז אהיה מוכן לראות את האמת. כמה שאני משקיע יותר ביגיעה, כך תהליך ההכנה של הרצונות (דעות) שלי לעולם הרוחני יהיה מהיר יותר. ארגיש אותו לא "מעל הדעת" אלא להיפך, אשיג אותו בכלים חדשים "בתוך הדעת". אחר כך, פעם אחר פעם, שוב אתקדם "מעל הדעת" שכבר רכשתי.

תמיד המדרגה הבאה יותר משפיעה מקודמתה ולכן הפוכה אליה. על האדם תמיד להתעלות מעל "הרכוש" שלו. נראה שהכול טוב ויפה, על השולחן מוגש כיבוד נהדר, כל טוב. אך לא, קודם צריך לזלזל בטוב הזה, על מנת לעלות למדרגת השפעה גבוהה יותר שנראית לי כחושך. כל פעם אני מתקדם "מעל הדעת", מעל העובדות שמתגלות, רוכש את תכונת "הבינה" ההפוכה לעובדות אלו.

במדרגה החדשה הבינה שולטת על המלכות, אך אז אני מגלה באור העליון שמאיר עליי, שהשלטון עובר למלכות. אז אני מכין את עצמי למדרגה הבאה והתהליך חוזר על עצמו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה כמבנה והקבוצה כקשר
הקבוצה היום, זה אתה מחר
טעם האמת