קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: עד כמה רחוק צריך להגיע בעלייה למעלה מהדעת, אם הקבוצה מצטיירת לי כמקולקלת? הרי נאמר: "במושב ליצים לא ישב". מה אם החברים מזיקים להתקדמות הרוחנית שלי?
תשובתי: הכול נכון, ובכל זאת האדם צריך להבין שהמצב הזה נשלח לו מלמעלה. הוא אף פעם לא רואה את האמת. אם במקום ביקורת תמידית על האחרים, הוא יקבל אותם בלמעלה מהדעת, אז אפילו הניצוץ הקטנטן שלהם, יעזור לו בהתקדמות.
צריך לתפוס את המציאות כפי שהיא. אני ממוקם לא בתנאים שרירותיים מקריים, אלא במצב שהבורא יצר עבורי. הוא זה שקובע, מה אני רואה ומרגיש. ולכן תמיד צריכים וחייבים ללכת באמונה למעלה מהדעת. יחד עם בניית הקבוצה וביקורת בונה, ביחסים הרוחניים אני חייב לקבל את המצב הנוכחי כיעיל ביותר, כאופטימלי להתקדמות שלי.
דיונים לא קלים, עימותים בזמן עיצוב חיי הקבוצה, אינם שייכים לרוחניות. זוהי עבודה גשמית, שבמהלכה אנחנו בונים והורסים ושוב בונים. ובמקביל, במישור אחר לגמרי, כל אחד מאיתנו מחשיב את החברים כגדולים, מרכין בפניהם את ראשו ורואה בהם "מלאכים", שליחי הבורא.
מדובר על שני מישורי תפיסה, ועלינו ללמוד להפריד אותם זה מזה. מצד אחד, הקבוצה כמבנה בעולם הזה. ומהצד השני, הקבוצה כקשר בין הנשמות, שבתוכו אני חייב להתכלל. מישורי התפיסה האלו, דורשים יחס רציני.
אני יכול שלא להסכים עם צורות ההפצה, עם חברים שמפסידים שיעורים ואינם מבצעים את המטלות שלהם בפני המבנה הכללי, אך על ידי האיחוד איתם למען ההתקדמות הרוחנית שלי, אני חייב ללכת מעל לדעת/ידע שלי ולהתכופף בפניהם.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הפצה ועבודה רוחנית
