להתעורר, מבלי לזוז ממקומך

כל העבודה שלנו היא לגלות את המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים, הקבוע, הקיים, הנצחי, השלם. אנחנו צריכים לעורר את ההרגשות והמחשבות שלנו כדי להרגיש אותו, במקום אותו העולם שאנחנו מרגישים עכשיו. צריכים לפתוח את הרגש והשׂכל שלנו, מבלי לזוז ממקומנו, אלא רק להתעורר יותר ויותר, עד שמגיעים לדבקות עם הבורא.

אם כך אנחנו מתארים לעצמנו את המצב, אז מובן לנו היטב שכל מה שמתרחש איתנו מאותת על אותם המקומות שעליהם צריך לשים לב באופן מיוחד. דווקא בהם אנחנו צריכים לברר את הרגשות, המחשבות, הכוונות והיחס שלנו כלפי התכונות שלנו כדי לפתח אותם יותר ויותר בזה אחר זה ולהיות ראויים לגילוי אותו המצב שאנחנו נמצאים בדבקות קבועה עם הבורא.

לכן אין לנו לאן לברוח, רק צריכים כל פעם לחזור לאותה הנקודה הפנימית שמתחילה מה"נקודה שבלב" ולדאוג לכך שהיא כל הזמן תתפתח. אין לנו יותר מה לגלות בכל המציאות חוץ מאותו הכוח האחד שנמצא בנו בפנים, שתומך בנו, דואג ומטפל בכל רגע.

אם האדם עוצר את עצמו בצורה כזאת, בכך שרואה רק כיוון נכון אחד להתפתחות שלו שמוביל לגילוי אותו הכוח העליון שנמצא בתוך ה"נקודה שבלב", ולא עוזב את הכיוון הזה ואת כל יתר הדרכים שכביכול נותנות אפשרות להתפתח, לראות, לבדוק, להרגיש, הוא עוצר ומצמצם בכוונה, סוגר בכוח, אז זה אומר, שהוא מכוון את הכוחות שלו להשגת המטרה.

מתוך שיעור על איגרת ח' של בעל הסולם, 19.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"ביד חזקה ובחימה שפוכה"
בחיבוק חם של האור
על גל ישר לבורא