להשתוקק לפסגת העולמות

ספר הזוהר, פרשת "יתרו", אות תקל"ז: "יש שני שמות הוי"ה, קודם שלוש עשרה מידות הרחמים… ועניין שני שמות אלו, שהכלים הריקניים שנשארו בראש א"א אחר הסתלקות האורות דג"ר דג"ר, לא יכלו להישאר בראש א"א מחמת עוביותם, ויצאו מראש א"א ונתלו בחוץ על עור הראש דא"א. והם המכונים שערות דא"א".

ברור שאיננו מבינים את הטקסט שאנחנו קוראים עכשיו. הרי מדובר על הראש של עולם האצילות, על המקום הגבוה ביותר שעליו ניתן לדבר, היות ושם נמצאת כל מחשבת הבריאה, כל מטרת הבריאה, כל מנגנון ההשגחה וההנהגה העליונה, שמפעילה אותנו ומנהלת אותנו בהכול.

שאלתי על כך את הרב"ש: "מדוע זה חשוב לי לדעת על מדרגות כל כך עליונות?! הרי בעולם שלנו אני רוצה להכיר את האנשים מהארגונים שבהם אני תלוי: הדואר, העירייה, קופת החולים הקרובה למקום מגוריי. מה אכפת לי מהממשלה? – שיעשו מה שהם רוצים. אותי מדאיג רק מה שקורה לידי.

אולם הרב"ש אמר: "לא. נכון שמבחינת הפעולות, עליך ללמוד על המדרגות היותר קרובות אליך. אך אם אתה רוצה למשוך את האור המקיף, שיבוא ויתקן אותך, אתה חייב בכל הכוח להשתדל לעלות דווקא אל הפסגה הגבוהה ביותר".

השורשים של כל הפעולות שלנו, של כל האורות שמגיעים אלינו, מתחילים מהראש של עולם האצילות. האור שיורד משם נקרא "זוהר", "זיהרא עילאה". לכן הספר נקרא "זוהר", ולכן אנחנו בכוונה קוראים על מקום גבוה כל כך, שממנו יורדת ההארה העליונה הזאת. זה מאוד רחוק ולא מובן, וגם ספר הזוהר מספר לנו עליו בכאלה צורות, שיכולות לבלבל אותנו. אבל זה לא חשוב. אנחנו צריכים רק להישאר בכוונה, שעכשיו אנחנו מחוברים עם מקור האור, ולחכות לעזרה מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שאלת המפתח – הנכונות לשינויים
משתוקקים למצבים העתידיים
זוהר – אור של גמר תיקון