קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם אנחנו לא מרגישים תגובה על היחס שלנו, אז יש כאן בעיה. אנחנו נמצאים כמו נגד קיר אטוּם, שלא יכולים לשנות אותו ולא יכולים להשתנות בעצמנו על ידו. במקרה כזה, לא נוצר קשר בינינו.
זו יכולה להיות שנאה חלוטה או אהבה חלוטה, לא חשוב מה בדיוק. אבל אם אנחנו נתקעים במשהו שאינו משתנה, אז אנחנו גם כן לא מסוגלים לשנות את היחס שלנו. ואם אני לא משתנה, אז אני מרגיש שאני מת, כי הרגשת החיים נקבעת דווקא על ידי שינויים.
לכן, אם אני לא יכול להוסיף שום דבר לאהבה שלי, והצד הנגדי גם הוא לא יכול להוסיף או להזמין בתוכי שום דבר, אז אנחנו מוצאים את עצמנו במצב מאוד בעייתי. נכון, שהשגת אהבה חלוטה, זו מטרת ההתפתחות של היחסים שלנו עם הבורא. אבל זה רק בתנאי שאנחנו מתעלים מעל זה ובונים את האהבה על השפעה הדדית, על הצמצום של האגו שלנו.
אני מסתיר את עצמי מאהבתו של הבורא ומקבל אותה כחומר דלק בלבד, שמאפשר לי לאהוב אותו. אני מקבל הנאה רק מזה שאני משפיע לו. ולכן האהבה החלוטה הזאת לא מבטלת את הרגשות שלנו זה כלפי זה, אלא נותנת לנו כל פעם לפתח אותם יותר ויותר.
גמר התיקון, זה גמר התיקון של הכלים, אבל לא סיום הגדילה של ההשפעה. להשפעה אין גבול, לכן המצב הזה נקרא "עולם אין סוף". לרצון לקבל ישנם גבולות ויש סוף, וגם לכוונה ישנם גבולות וסוף, אבל אין סוף ליכולת שלנו להתעלות מעל לרצון לקבל שלנו בכוונה.
מתוך שיעור על איגרת ב' של בעל הסולם, 29.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הנטל הבלתי נסבל של האהבה החלוטה
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
אהבה ההופכת קבלה להשפעה
