דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להיאחז בבורא, לחבק ולא לעזוב

להיאחז בבורא, לחבק ולא לעזוב

שאלה: אנחנו תמיד מנסים להבין שהכול בא מלמעלה, וזה מוליד שאלה, עד לאיזו מידה אתה צריך לקבל את אותם התנאים שניתנו לך, ועד כמה צריך להשתדל להתעלות מעליהם ולהידבק לקבוצה ללא קשר לנסיבות? כלומר, מתי צריך לקבל את אותם התנאים שיש לך, ומתי להתעלות מעליהם בקשר עם הקבוצה?

תשובתי: קודם כל, צריך להידבק למקור של כל התנאים האלה. והאם צריך יחד עם זה לעשות איזה שהוא מאמץ או לא, זה כבר לפי הנסיבות. מה זה משנה? העיקר, להיות כל הזמן דבוקים עם המקור.

זה מוצא חן בעיניי או לא מוצא חן, מתי, איך, זה לא משנה. תחבק אותו ותצעק: "אתה שלי!", וזה הכול. ובהמשך אתה צריך להפריד מעצמך מה שבאותו הזמן מרגיש האגו שלי, מה אני מרגיש בזה שאני פונה אליו, כלומר, ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת". אבל העיקר זה, להיאחז בו, לחבק ולא לעזוב.

לעיתים קרובות נותנים לנו כאלה נסיבות, כאשר אנחנו לא רוצים אבל חייבים לקבל אותן בחכמה. אז איך לפעול במקרה כזה?

אם החברים או איזה שהן נסיבות החיים מנחים אותי שכל מה שקורה עכשיו איתי נובע מהבורא, אז כמה שזה לא יהיה נעים, אני הרי לא אוכל להסכים עם זה עכשיו, מפני שזה הופך אותי לגמרי, אני בכל זאת צריך לקבל אותו כמקור של כל מה שקורה. כמו מקור טוב שנחוץ לי כדי שאני אעבוד ומביא את עצמי למצב, כאשר אני כל הזמן, ככל שאפשר, נמצא איתו.

אני מקבל את זה כהפרעה? כן.

ההפרעה הזאת היא לטובתי? כן.

היא נעימה או לא נעימה? לא נעימה.

אבל לאט לאט אני צריך להגיע למצב, כאשר ההפרעה הזאת תתפוגג. כאן דרושה סבלנות רבה מאוד והרבה מאוד עבודה, ואז הכול יהפוך למתוק.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", לאחר כנס הזוהר, 10.02.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest