להחיות את האי האחרון של הרוחניות

מתוך שיעור מס' 2 בכנס "קבלה לעם" במצוקי דרגות

העולם שלנו התחיל מכך שניצוץ קטן של אור פרץ לחלל הריק והחל להתפתח. כך האור עשה, יצר, ברא והאציל (ארבע דרגות שתואמות לדרגות הדומם, הצומח, החי והמדבר) את כל מה שקיים ביקום שלנו.

המשך ההתפתחות נועד לכך שהאדם, כלומר אנחנו, ישיג את אותו השורש, שממנו הגיע מתישהו הניצוץ הראשוני הזה. עכשיו אנחנו נמצאים בשלב האחרון של ההתפתחות, כדי שכולנו יחד נעלה לאותו הניצוץ ונחדור דרך אותו הפתח הקטנטן מהמערכת שלנו לאותו המקום שממנו נובע השורש שלנו.

החזרה הזאת אפשרית רק בזכות האיחוד. אנחנו צריכים להתקשר יחד בקשר הדוק, ולהפוך להיות כאלה קטנים, כמו אותו הניצוץ. לכן האנשים שהשיגו את העולם הרוחני השתוקקו לספר על הצורך בהשגת האיחוד, החיבור של הניצוצות שנמצאים בכל אחד, לניצוץ אחד.

ההתפתחות הזאת נמשכה מזמנו של אדם הראשון ועד אברהם בבבל העתיקה, ולאחר מכן מיציאת מצרים והלאה, עד שלפני אלפיים שנה הגענו למצב רע מאוד. הרי המקובלים, שהיו קיימים במשך כל השנים האלה, החל מאברהם, איבדו את הדרגה הרוחנית שלהם ונפלו מאהבת אחים לשנאת חינם. הנפילה הזאת התרחשה בזמנו של רבי עקיבא.

לכאן, לאזור ים המלח, בקומראן והסביבה, ברחו אלה שלא הסכימו עם אותה הנפילה שאירעה בירושלים, כשאפילו הכהונה הגדולה החלה להימכר תמורת כסף, והכול קיבל אופי שפל ובזוי. והמקום המרוחק הזה נשאר המקום האחרון של הקדושה, שאליו הלכו האנשים שרצו לשמור על החיבור והאהבה ביניהם כדי לא לאבד את הקשר הרוחני זה עם זה.

לכן הם ברחו לכאן, מפני שהם הרגישו שכאן הם יכולים להישאר ביחד, הרחק מכל היחסים ההם שהתגברו בירושלים. לכן אנחנו, כמעט אלפיים שנה לאחר מכן, התאספנו כאן, כדי להמשיך את התהליך הזה. הרי אין זמן ברוחניות! יצאנו מאותו המצב הקדוש, שבו היינו מחוברים יחד והרגשנו את העולם העליון, את החיים הרוחניים ואת המימד האחר. לאחר מכן איבדנו את ההכרה, כאילו קיבלנו מכה בראש והפסקנו להרגיש את העולם שבו חיינו. והיום אנחנו רוצים לחזור לאותה המציאות.

לשם כך אנחנו פשוט צריכים לארגן את אותה החברה, באותה הצורה שבה היא התקיימה אז. הרי החוקים הרוחניים לא השתנו. כמו אז, גם היום אנחנו צריכים לשוב ולהיות כאיש אחד בלב אחד, להשיג חיבור ואהבת אחים, בהתאם לאותם החוקים שלפיהם קיימים האורות והרצונות בעולם הרוחני. ואז אנחנו נימצא בו!

והגופים הגשמיים שלנו בינתיים מלווים אותנו, עד לרגע שבו נשיג את העולם הרוחני במלואו. עד אז, ניאלץ להימצא בגופים האלה. הרי עד שנזכה לחיים קבועים בעולם הרוחני, אנחנו נישאר תושבים קבועים בעולם הגשמי הזה. ובהרגשה הרוחנית אנחנו נעלה ונרד, עד שנתבסס שָם בקביעות. ואז כבר לא נצטרך להרגיש את הגופים הפיזיים האלה, והם ייעלמו מהרגשתנו. כל העולם הזה, שנקרא "העולם המדומה" ייעלם גם כן, ונתחיל לחיות לנצח במציאות החדשה.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס מצוקי דרגות, 25.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הוראות להצתת הניצוץ הרוחני
החברה שעוזרת להתחיל את החיים הרוחניים
סוד לידת הנשמה