להבין את גבולות הרצון

מדוע לאחר שהנשמה (הנוקבא) מסיימת שלב תיקון כלשהו, עדיין נשארות עליה הגבלות? – בירור הרצונות, הכרת הרע, מתבצע ב-100% של הרצונות (הכלים), ואילו תיקונם, דהיינו השימוש ברצונות "עם כוונה להשפיע", נעשה במידת האפשר, כלומר רק בחלק מהם. את שאר הרצונות הנשמה מצמצמת, מגבילה את עצמה.

כידוע, חלקם של רצונות שייך ל"לב האבן", ובלתי אפשרי להשתמש בהם ב"כוונה לקבל על מנת להשפיע" עד "גמר התיקון". אולם מדוע צריכים לחכות, ולמה אי אפשר לתקן את "לב האבן" הזה כבר עכשיו, עם שאר הרצונות? – בגלל שאנחנו מתקנים תמיד רק חלק של הרצון (ומשאירים את "לב האבן"), זה דוחף אותנו לרכוש חיסרון חדש, לכן הגבלה זו פועלת לטובתנו.

אדם חייב למיין את רצונותיו באופן מדויק, לקבל החלטה בנוגע לכל רצון וכל פרט: היכן גו"ע, אח"פ, מה הוא הרצון לקבל, ומה "מקבל על מנת להשפיע" או "משפיע על מנת להשפיע". הבדלים אלה הוא מזהה בכל הרצונות דווקא בזכות "לב האבן" שקיים בהם חלקית, וזה עוזר לו לקבוע את גבולות הרצון. דווקא על הגבול, בבירור בין האפשרויות, נוצרת בנו הרגשה על פני הפער בין התכונות, על פי חוק "יתרון האור מתוך החושך".

הגבלות אלו, כשאנחנו מרגישים שמסוגלים להגיע רק עד כאן ולא יותר, מאפשרות לנו להרגיש תכונות שונות וצירופיהן (שילוביהן). על קו גבול בין הרצונות, אנחנו מגלים תכונות חדשות, מגלים את הבורא על פני הנבראים.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 21.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
סולם הרצונות
לב אבן שחור
שמח כשהרשעים מתגלים