קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ההתקדמות הרוחנית מתבצעת לפי הנוסחה: "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא". "ישראל", זה מי שמתייגע, כדי לבנות בתוכו חיסרון ולקיים את רצון הבורא ולתת לו להתגלות. ולשם כך צריכה להיות שלמות הכלי מצד הנברא. מי שמשתוקק לגלות את הכלי בשלמות, נקרא "ישראל". כי הבורא, האור העליון, נמצא במנוחה מוחלטת וזקוק רק לכלים.
אורייתא, זה דווקא על מה שאנחנו צריכים להתייגע, כלומר לגלות האהבה לבריות, ומאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא. אנחנו נותנים יגיעה, בכך שמשתוקקים לאהוב את הבריות, להתעלות מעל עצמנו, להתכלל בסביבה, בכך שמארגנים אותה לפי כל התנאים, כדי שהיא תשפיע עלינו ותיתן לנו התעוררות נכונה. ללא סביבה אי אפשר להגיע להתעוררות נכונה, אלא רק על ידי השפעה חיצונית.
וכאשר נותנים מידת יגיעה מספקת, אנחנו מגלים, שאיננו יכולים לעשות שום דבר. פעם אחר פעם מתגלה לנו עוד קצת, שאנחנו לא מסוגלים להגיע לאהבת הבריות, ובסופו של דבר מבינים, שזקוקים לעזרת הבורא. ואז מתוכנו מתפרצת התפילה מאליה שמביאה אותנו לאהבה לה'.
יוצא, שהחיבור של התנאים: ישראל, ואחר כך אורייתא, ואחר כך קב"ה, מביא אותנו למטרה, כמו שנאמר: "יגעתי ומצאתי תאמין". אי אפשר מייד לקפוץ קדימה מבלי לתת יגיעה, כלומר להשיג את הבורא ללא התורה, ללא תפילה, ללא בקשה. זו תהיה בקשה אגואיסטית, שעליה לא תקבל תשובה. לא יהיו בך אותיות התפילה, כי הן נבנות דווקא על ידי היגיעה של האדם. וכאשר תתמלא הסאה שלהן, רק אז אתה תדע, איך לפנות לבורא עם הבקשה.
לפני זה, אין לך אפילו חיסרון כלפי מה שהבורא רוצה לתת לך. לכן, אתה לא פונה לאותו הבורא ולא עם אותה הבקשה, ולכן וודאי שאתה לא מקבל שום דבר!
אם אתה רוצה לחסוך זמן וכוח ולהגיע מהר למטרה, אז צריך לפעול בכיוון של: "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא", כדי שבסופו של דבר הם יתאחדו לאחד שלם. יוצא, שהכיוון הנכון, זו יגיעה בקבוצה על החיבור, כדי לגלות את הבורא ולעשות לו נחת רוח. כמו שנאמר: "מאהבת הבריות, לאהבת ה'". כל האמרות של החכמים מכוונות רק לשלושת השלבים האלה: ישראל, אורייתא, קב"ה.
ידיעות קודמות בנושא:
שני עולמות
מכתב ללא כתובת
יחד לבקש את הבורא
